מה מניע אנשים לשיר?
אז מה הוא המניע העומד מאחורי הרצון של אנשים לשיר? האם חשוב להיות מודע לו? האם הוא ניתן לשינוי עם הזמן וגם לו, כמו לקול, יש פוטנציאל להתפתח? האם מה שמניע אותנו לשיר קשור לערכים הבסיסים שלנו בחיים? ואם כך, האם מניעים כמו ערכים ניתנים לשינוי? האם לשירה יש תפקיד וייעוד גדול יותר שמתחוור לנו כשמניענו האמתיים נגלים לנו? האם לברור מניעים אלו יש חשיבות בתהליך העבודה הקולית? האם יש ביכולתם של מאמנים קוליים להשפיע על היווצרותם של מניעים נשגבים יותר?
בראיון לרדיו ענה מרואיין, זמר אופרה מפורסם, לשאלה ?מה מניע אותך לשיר? בזו הלשון: ?אם לא הייתי זמר הייתי בוודאי הופך לאדם מסוכן?. המניע שהוא זיהה בעצמו הוא מנגנון ההרס העצמי שאותו הוא מרסן ע?י ניתובו למשהו חיובי בחייו. לא לכל אדם ניתנת האפשרות למצוא תחליף כזה אלגנטי ליצר ההרס שלו אבל עצם ההבחנה הכנה הזאת בו היא מתנה. את אותו זמר נפלא קשה לתאר כאדם עם פוטנציאל הרסני במיוחד כששומעים את שירתו הזכה, העדינה והיכולת שלו להביע את עצמו בכזאת רגישות בזמן שהוא שר. אך יש משהו במה שהוא אמר ותשובתו נשארה איתי וגרמה לי לחשוב על המניעים את האדם לשיר והצורך שלי בבירורם.
האם יש השפעה למניע העומד מאחורי השירה על איכות השירה ותרומתה בעולם? האם מניעים שבאים ממקום עילאי ונשגב דומים לאלו המפלצתיים וההרסניים וגורלם זהה גם בהמשך דרכו של הזמר? האם אלו משפיעים במוקדם או במאוחר על אורח ואורך חייו המקצועיים? האם מניעים כאלו או אחרים ניכרים באיכות השירה ובהשפעה שלה עלינו כמאזינים או כאנשים ששרים?
מוזיקה ושירה מהווים עבורי חיבור שכזה בין הנשגב, הטמיר לבין האדמתי, הפיזי הראשוני והאינטואיטיבי החיים בי זה לצד זה ו`מתחרים` על תשומת ליבי ועל מקומם בסולם המניעים שלי.
שירה תופסת עבורי מקום חשוב כמקור לסיפוק, הנאה והנעה, ומעבר לכך העיסוק בה הוא הזדמנות בלתי רגילה להשפיע וליצור חברה שבה אנשים לומדים דרכה להקשיב זה לזה, רגישים זה לזה ובכך גם ערבים זה לזה.
היכולת לתרום דרך מוזיקה ודרך השירה שלי עצמה ולו במשהו מזערי, לאיכות החיים של מישהו אחר, להשבחת יחסו אל עצמו, האדם ששר, ואל הסביבה בה הוא חי, היא המניע העיקרי שגורם לי לרצות לשיר וללמד את אמנות השירה בהתלהבות רבה. מידי פעם המניע שלי ?ארצי? לחלוטין ומתבטא ברצון שלי לבלוט ולהתהדר במחמאות. עם זה השלמתי וממרום גילי אני מאפשרת גם לו להתבטא מידי פעם.
בהסתכלות רחבה נעשה לי ברור שמה שמניע אותי כעת לשיר וללמד שונה בתכלית ממה שהניע אותי לפני כמה עשורים בתחילת דרכי כזמרת מקצועית. מעבר למניע הטהור והתמים שחיפש בשירה ביטוי עצמי והתרפקות על הקול הנעים שבי, ההשתאות והפליאה האינסופיות מעוצמתה הרגשית והרוחנית של המוזיקה ובמיוחד מעושרן של היצירות הווקאליות, הייתה גם שורה של מניעים מאד ארציים שלא הייתי מודעת אליהם בזמן אמת.
בלטו בניהם :הצורך ב?נראות?, הצורך בהכרה, בהוקרה, באהבה, בכבוד, בתהילה, בפרנסה, בהנצחה, בשאיפה להיות הטובה ביותר, החשובה, המיוחדת והנבדלת.
הבחנות אלו ואחרות מעלות בי שאלות כמו: מדוע חשוב לזהות את אותם מניעים, להתחבב איתם ובמיוחד להיות מודעים אליהם ולהשפעה שלהם על השירה עצמה? ויותר מכך, האם ניתן לשנות את המניעים בהתאם לערכים חדשים שנרכשים במשך החיים?
אם גילוי המניע יתרום לזיכוך, טיהור והתכוונות לנשגב יותר שבנו, הרי שבמוזיקה ובהוראת השירה טמונה אפשרות שאסור להחמיצה בעיצוב תרבותו וחינוכו של העצמי. ולו רק למען הספק? אני ממשיכה להאמין בה ומזמינה אתכם לשאול את עצמכם מה הוא ?זה? שמניע אתכם לשיר והאם אותו ?זה? מבקש שינוי?















