אומן הסיף ונושא כליו



בכוונתי להתבונן בסיפור יפני קצר ופיוטי, המגולל את שהתרחש בין אומן סיף לנושא כליו הצעיר,תוך בחינת התהליך התוך-אישי והבין-אישי שעוברים גיבוריו.



"הלא מודע במובנו של הזן בודהיזם הוא בלי ספק המסתורי, הלא נודע ואי לכך גם הבלתי מדעי והטרום מדעי. אך אין זאת אומרת שמצוי הוא מעבר להשגת תודעתנו... להיפך, זהו הדבר הקרוב לנו ביותר... להיעשות מודע ללא מודע מחייב על כן אימון מיוחד מצדה של התודעה". (סוזוקי, 1975, עמ` 41?42)



מסופר על הסייף יאנגיו טאימה-נו-קאמי (להלן: "יאנגיו"), תלמידו של מורה הזן- טקואן, שעמד בגנו ביום סתיו והתבונן בעצי הדובדבן שעמדו במלוא לבלובם כשהוא שקוע בהרהורים עמוקים, כשלפתע חש saki (אווירה של רצח הבוקעת מלבו של אדם) המאיים עליו. כשפנה לאחור לא ראה איש זולת נער קטן נושא כליו. יאנגיו השתומם על כי לא עלה בידו לאתר את מקורו של "הסאקי", בשעה שהכיר את עצמו כמיומן ביותר באומנות הסיף ובעל יכולת לחוש בנוכחותו של סאקי. העניין הטרידו מאוד והוא פנה לעיין בו ביחידות בחדרו כשהוא נרגז כל כך עד שכל משרתיו פחדו לגשת אליו. לבסוף ניגש אליו משרת זקן ושאל אם אינו חש ברע וזקוק לעזרה, סיפר לו יאנגיו על שהתרחש קודם לכן בגן וציין שמדובר במשהו מוזר שאינו מובן לו.

כשנודע הדבר בין כל המשרתים, התייצב בפני יאנגיו נושא כליו הצעיר והתוודה ברעד שכאשר ראה את יאנגיו שקוע בהערצת פרחי הדובדבן חלפה במוחו מחשבה, "האם למרות כל כישרונו של אדוננו בהפעלת חרב, יוכל להגן על עצמו אם אכהו בזה הרגע. ומחשבה נסתרת זו ודאי שהורגשה על ידי הוד מעלתו". אחר דברים אלו הביע הנער חרטה על המחשבה הלא יאה ואילו יאנגיו, רוחו נחה והוא לא העניש את המשרת. (עמ` 49)

את המאמר המלא ניתן למצוא באתר פסיכולוגיה עברית בקישור
http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3061

המאמר פורסם גם כאן »