חיפוש מהיר
מועדפים שלי
ריקוד הפיוס - הראש שוכח הגוף זוכר
הגיגים על כוחו של ריקוד בהמסת קונפליקטים אני בחיפוש המתמשך ב" תדרים בתנועה " איך בריקוד לסייע לצאת ממעגל הפגיעה והכאב למעגל הפיוס והריפוי
אני בחיפוש המתמשך ב" תדרים בתנועה " איך בריקוד לסייע לצאת ממעגל הפגיעה והכאב למעגל הפיוס והריפוי
כפי שכולנו יודעים היטב מהשריטות שבנו ,האחיזה בכאב מנציחה את מעגל הפגיעה
.והאלימות .
במוסיקה הניגודים לא נאבקים ,
יש הרמוניה והעצמה הדדית בין המלודיה למקצב ,
בגוף הניגודים לא נאבקים , יש השלמה בין האונה השמאלית הזיכרית , הלוגית התכליתית ,
לאונה הימנית הנקבית ,האינטואיטיבית שרואה חזון ,
בריקוד כשאנו שבים הביתה אל הגוף נשטפים ומתמסרים למוסיקה
מיתרי הלב רוטטים עם התדרים השונים
נוצר מרחב ללב להפתח לשונה ולחגוג את הדומה .
ולכן בריקוד חודש החגים שעתה הסתיים ,קול בי אמר .."שישי רוקד" השבוע ב31 לאוקטובר לא יהיה כהרגלנו ביודפת באזורי הנוחות שלי , אלא באוהל השלום בעארבה .
מצורפים הגיגים על כוחו של ריקוד בהמסת קונפליקטים
" אנשים ישכחו מה אמרת ,
אנשים ישכחו מה עשית
אבל אנשים לעולם לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש " -מואיה אנגלו
בכל קונפליקט וקרע אחרי שנים פעמים רבות איננו זוכרים את סיבת הקרע, על מה רבנו ולא הסכמנו אבל אנחנו זוכרים היטב את כאב הפגיעה !
אין ספור סיפורים הם עדות לכך ,המפורסמים הם סיפורי הקרע בתנועה הקיבוצית בין האיחוד למאוחד שגרם לפיצול משפחות , הראש שוכח , הלב והגוף זוכרים .
כך בקונפליקטים בקהילות , עמים , דתות וכך בקונפליקטים אישיים ,בגיל 50 איני זוכרת חלק משמות ומפני המורים והמחנכים שליוו אותי בילדותי אבל אני זוכרת היטב איך גרמו לי להרגיש ,
את אותו מורה להיסטוריה שגרם לי לחוש מיוחדת , שנקודת מבטי חשובה , וזוכרת את אותה מורה שנתנה לי לחוש קטנה , שאני עוד אחת בכתה .
אשמח לסיפור שלכם שיעודד אותנו להמשיך לחפש אחר האלכימיה של הכאב ,
וכיצד בריקוד לשחרר את האחיזה בכאבי העבר ולכתוב מחדש את סוף הסיפור .
נולדנו אל עולם של נבדלות, של גבולות ומחיצות של מאבקי כוח ומלחמות בין עמים, דתות, מפלגות, מעמדות, מלחמות ומאבקים על משאבים, שטחים, על "אמת", מלחמת המינים של נשים וגברים, מלחמת דורות של הורים ובנים. ההיסטוריה של המין האנושי רצופה בתיעוד קונפליקטים בין אני ואתה בין אנחנו והם, היסטוריה שהפכה לביולוגיה בה פחד הוא מערכת דם שניה, וכיאה לעתות מלחמה פחדים הופכים לכוח מניע עיקרי.
זהו פס הקול הקשה של תרבותנו .
הצעד הראשון בכל קונפליקט שיעזור למעבר מפחד ועוינות לאפשרות של הוקרה וחיבור הוא להתבונן על הישות המחברת, המגלמת את היחד, ישות חיה משתנה בתנועה, גדלה או כמלה.
להעביר את המבט הדואלי שרואה ישויות נפרדות של "אני ואתה" למבט שרואה את החוטים שבינינו והריקוד המתמיד ביניהם. להעביר את המבט משחקני המשנה בתיאטרון החיים לשחקן הראשי ? שהוא הטווח בין הדמויות הגיבורה האמיתית במחזה החיים הינה ההתרחשות החיה שבין הדמויות, בדומה לציור הדמויות הכהות והגביע שביניהם.
הישות המחברת בין חיים שונים היא במהותה צהובה ולכן משתוקקת לתרום, לתת להיות חלק מהתמונה החזון הרחבה, זה יהיה נכון לכל חיבור: הזוגיות שלנו, של המשפחה שלנו, של הקהילה שלנו, של הצוות, של האנושות...
נעשה בחוכמה אם נאזין היטב לניגון החרישי של הישות המחברת ונהפוך אותו לפרטנר לריקוד במערכות היחסים השונות בחיינו.
ונפנה מקום להיות ולרקוד עם השאלות:
- מה הריקוד של החוטים המחברים בינינו? איזו אפשרות והזדמנות טמונה בו?
- מה הינו רוצים שיזרום בחוטים אלה, שיקרה בינינו?
- מה הכי טוב בשבילנו ? בשביל היחד שלנו? הישות המחברת?
- מה הצעד הבא של הישות המשותפת לנו?
- מה חלקי בישות המחברת?
,
כשעליתי לפני 17 שנים לצפון אחרי שנים של חיים במרכז הארץ היה לי ברור שלסדנאות "תדרים בתנועה" יגיעו ערבים מכפרי גוש שגב ..
בתמימותי לא הייתי מודעת לעומק התהום שבין המגזרים ,
המרחק שפגשתי גרם לי לחפש אחר סוכני השלום , אנשי חזון שהרימו ראשם מעל ערפל הנבדלות , מנהיגות לב שמנסה לבנות גשרים
כך פגשתי את עומאר ואת וואפה אשתו ,
אנשי חזון ששנים רבות עושים ככל יכולתם ליצור מרחב למפגש אנושי ובנו מאבני בקעת סכנין את המקום את "אוהל השלום ".
וללא תקציבים הפכו מזבלה לגו משחקים.
כל שנה בתחילת אוקטובר מגיעות ההזהרות לכל תושבי משגב : "לא לנסוע בכפרים !זהירות מתקימות הפגנות ..,לזכר ארועי אוקטובר "
"ההסעות של הילדים לב"ס יעקפו את הכפרים "..13 שנים חלפו וכדרכם של פצעים שלא מטופלים ,הפצע של גל האלימות והחללים שגבה עוד מדמם ,
הזמן משכיח את פרטי הארועים והסיבות להם אבל לא את הכאב. כחלק מהחיפוש המתמשך ב" תדרים בתנועה " כיצד לצאת ממעגל הפגיעה למעגל הפיוס והסליחה
..
והכאב , כפי שכולנו יודעים היטב מהשריטות שבנו ,מנציח את מעגל הפגיעה והאלימות .קול בי אמר .."שישי רוקד אוקטובר " לא יהיה כהרגלנו ביודפת אלא באוהל השלום בעארבה !
נרקוד כדי למצוא כל אחד מאיתנו עוד שלום בליבו וכך נפזר זרעי תקווה באזור הפצוע הזה .
.
כפי שכולנו יודעים היטב מהשריטות שבנו ,האחיזה בכאב מנציחה את מעגל הפגיעה
.והאלימות .
במוסיקה הניגודים לא נאבקים ,
יש הרמוניה והעצמה הדדית בין המלודיה למקצב ,
בגוף הניגודים לא נאבקים , יש השלמה בין האונה השמאלית הזיכרית , הלוגית התכליתית ,
לאונה הימנית הנקבית ,האינטואיטיבית שרואה חזון ,
בריקוד כשאנו שבים הביתה אל הגוף נשטפים ומתמסרים למוסיקה
מיתרי הלב רוטטים עם התדרים השונים
נוצר מרחב ללב להפתח לשונה ולחגוג את הדומה .
ולכן בריקוד חודש החגים שעתה הסתיים ,קול בי אמר .."שישי רוקד" השבוע ב31 לאוקטובר לא יהיה כהרגלנו ביודפת באזורי הנוחות שלי , אלא באוהל השלום בעארבה .
מצורפים הגיגים על כוחו של ריקוד בהמסת קונפליקטים
" אנשים ישכחו מה אמרת ,
אנשים ישכחו מה עשית
אבל אנשים לעולם לא ישכחו איך גרמת להם להרגיש " -מואיה אנגלו
בכל קונפליקט וקרע אחרי שנים פעמים רבות איננו זוכרים את סיבת הקרע, על מה רבנו ולא הסכמנו אבל אנחנו זוכרים היטב את כאב הפגיעה !
אין ספור סיפורים הם עדות לכך ,המפורסמים הם סיפורי הקרע בתנועה הקיבוצית בין האיחוד למאוחד שגרם לפיצול משפחות , הראש שוכח , הלב והגוף זוכרים .
כך בקונפליקטים בקהילות , עמים , דתות וכך בקונפליקטים אישיים ,בגיל 50 איני זוכרת חלק משמות ומפני המורים והמחנכים שליוו אותי בילדותי אבל אני זוכרת היטב איך גרמו לי להרגיש ,
את אותו מורה להיסטוריה שגרם לי לחוש מיוחדת , שנקודת מבטי חשובה , וזוכרת את אותה מורה שנתנה לי לחוש קטנה , שאני עוד אחת בכתה .
אשמח לסיפור שלכם שיעודד אותנו להמשיך לחפש אחר האלכימיה של הכאב ,
וכיצד בריקוד לשחרר את האחיזה בכאבי העבר ולכתוב מחדש את סוף הסיפור .
נולדנו אל עולם של נבדלות, של גבולות ומחיצות של מאבקי כוח ומלחמות בין עמים, דתות, מפלגות, מעמדות, מלחמות ומאבקים על משאבים, שטחים, על "אמת", מלחמת המינים של נשים וגברים, מלחמת דורות של הורים ובנים. ההיסטוריה של המין האנושי רצופה בתיעוד קונפליקטים בין אני ואתה בין אנחנו והם, היסטוריה שהפכה לביולוגיה בה פחד הוא מערכת דם שניה, וכיאה לעתות מלחמה פחדים הופכים לכוח מניע עיקרי.
זהו פס הקול הקשה של תרבותנו .
הצעד הראשון בכל קונפליקט שיעזור למעבר מפחד ועוינות לאפשרות של הוקרה וחיבור הוא להתבונן על הישות המחברת, המגלמת את היחד, ישות חיה משתנה בתנועה, גדלה או כמלה.
להעביר את המבט הדואלי שרואה ישויות נפרדות של "אני ואתה" למבט שרואה את החוטים שבינינו והריקוד המתמיד ביניהם. להעביר את המבט משחקני המשנה בתיאטרון החיים לשחקן הראשי ? שהוא הטווח בין הדמויות הגיבורה האמיתית במחזה החיים הינה ההתרחשות החיה שבין הדמויות, בדומה לציור הדמויות הכהות והגביע שביניהם.
הישות המחברת בין חיים שונים היא במהותה צהובה ולכן משתוקקת לתרום, לתת להיות חלק מהתמונה החזון הרחבה, זה יהיה נכון לכל חיבור: הזוגיות שלנו, של המשפחה שלנו, של הקהילה שלנו, של הצוות, של האנושות...
נעשה בחוכמה אם נאזין היטב לניגון החרישי של הישות המחברת ונהפוך אותו לפרטנר לריקוד במערכות היחסים השונות בחיינו.
ונפנה מקום להיות ולרקוד עם השאלות:
- מה הריקוד של החוטים המחברים בינינו? איזו אפשרות והזדמנות טמונה בו?
- מה הינו רוצים שיזרום בחוטים אלה, שיקרה בינינו?
- מה הכי טוב בשבילנו ? בשביל היחד שלנו? הישות המחברת?
- מה הצעד הבא של הישות המשותפת לנו?
- מה חלקי בישות המחברת?
,
כשעליתי לפני 17 שנים לצפון אחרי שנים של חיים במרכז הארץ היה לי ברור שלסדנאות "תדרים בתנועה" יגיעו ערבים מכפרי גוש שגב ..
בתמימותי לא הייתי מודעת לעומק התהום שבין המגזרים ,
המרחק שפגשתי גרם לי לחפש אחר סוכני השלום , אנשי חזון שהרימו ראשם מעל ערפל הנבדלות , מנהיגות לב שמנסה לבנות גשרים
כך פגשתי את עומאר ואת וואפה אשתו ,
אנשי חזון ששנים רבות עושים ככל יכולתם ליצור מרחב למפגש אנושי ובנו מאבני בקעת סכנין את המקום את "אוהל השלום ".
וללא תקציבים הפכו מזבלה לגו משחקים.
כל שנה בתחילת אוקטובר מגיעות ההזהרות לכל תושבי משגב : "לא לנסוע בכפרים !זהירות מתקימות הפגנות ..,לזכר ארועי אוקטובר "
"ההסעות של הילדים לב"ס יעקפו את הכפרים "..13 שנים חלפו וכדרכם של פצעים שלא מטופלים ,הפצע של גל האלימות והחללים שגבה עוד מדמם ,
הזמן משכיח את פרטי הארועים והסיבות להם אבל לא את הכאב. כחלק מהחיפוש המתמשך ב" תדרים בתנועה " כיצד לצאת ממעגל הפגיעה למעגל הפיוס והסליחה
..
והכאב , כפי שכולנו יודעים היטב מהשריטות שבנו ,מנציח את מעגל הפגיעה והאלימות .קול בי אמר .."שישי רוקד אוקטובר " לא יהיה כהרגלנו ביודפת אלא באוהל השלום בעארבה !
נרקוד כדי למצוא כל אחד מאיתנו עוד שלום בליבו וכך נפזר זרעי תקווה באזור הפצוע הזה .
.
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?