חיפוש מהיר
מועדפים שלי
מסע בשדות הקונטקט
יש תיירים שיצלמו מהאוטובוס, יפלרטטו עם המגע, החבר?ותה, יצטלמו בהנפה, במעוף ויחזרו למוכר והבטוח...
ויש המוכנים לקפל מכנס, לחלוץ נעליים ולאבד לריקוד, לסדנה או לקומונה העולמית.
כל תייר והיעדים שלו, כל טיילת והטרק הפראי שלה.
אז מה יש בארץ הקונטקט הפראית?
יש רק אותי, אותך ואותנו.
יש מפגש עם עצמי בהתמודדות מול כח הכבידה של כדה"א, מול כח הקלילות של הדימויים שלי, עם כח המשיכה אל האחר, אל הדומה, מפגש עם הרצון למרחב עצמאי, מרחב מוגן, עם הרצון לקביעות וודאות, עם הרצון לשינוי, להרפתקה ולריגוש.
צריך מסגרת להכיל את כל המילים, צריך עוגנים לרגש, צריך שפה של גוף, של צורה במרחב ותחושה לקרא את מה שקורה. צריך כלים לפלס דרך, להתגונן, לעוף ולנוח. צריך קבוצה של אנשים להשתייך, לאהוב ולהיות נאהבים.
הקונטקט מבחינתי הוא שדה נהדר להתנסות בכל רובדי האנוש, הזדמנות לביטוי, השלמה של צרכים והזדמנות לשינוי. השינוי דורש כמובן תרגול, הכוונה ובעיקר רצון.
לעתים המפגש בקונטקט מאמת אותנו בצורה ישירה עם החולשות, עם חסרים וכמובן עם המקומות המהנים והממלאים. כל אלה מרגשים עד מאוד, לכן שלב משמעותי בלמידה זו המיומנות לווסת את עצמינו על מנת שנצליח להיות במצב בו אפשר לבחור, לנווט את הריקוד.
מה פתאום לקונטקט, הריקוד ה"שלוכי" יש את הפרבילגיה לעומק כזה? מי נתן לו אישור לחשוף לנו את הקרביים?! כנראה ה"שלוכיות".
אוליי כמו לפגוש אנשים ללא איפור, ללא בגדים מתקנים, משלים, מסנוורים, ללא שולחן שמפריד, ללא תפקיד רם.. האמת ללא תפקיד בכלל! זה מפחיד למי שהתרגל להתחבא מאחורי משהו, להתכסות מעט.. גם לי מוכר, בטוח יותר לבוא כמנחה, כמורה.
בשנים האחרונות בהן למדתי מעט הזדמן לי להיות אנונימי, חסר תפקיד ומעמד. היה לי לא נח תחילה אך גיליתי את הקלילות והחופש שבזה. כמו "המלך והעני", חילוף תפקידים עם עצמי.
אני מנסה לקחת את החופש לתוך התפקיד - מאתגר.
הצורך שלי באי ודאות, במפגש עם הלא ידוע, מעורר - מחייה, מעיר את היצר ואת היצירה.
אז מה זה הקונטקט הזה? אה?
כל תייר והיעדים שלו, כל טיילת והטרק הפראי שלה.
אז מה יש בארץ הקונטקט הפראית?
יש רק אותי, אותך ואותנו.
יש מפגש עם עצמי בהתמודדות מול כח הכבידה של כדה"א, מול כח הקלילות של הדימויים שלי, עם כח המשיכה אל האחר, אל הדומה, מפגש עם הרצון למרחב עצמאי, מרחב מוגן, עם הרצון לקביעות וודאות, עם הרצון לשינוי, להרפתקה ולריגוש.
צריך מסגרת להכיל את כל המילים, צריך עוגנים לרגש, צריך שפה של גוף, של צורה במרחב ותחושה לקרא את מה שקורה. צריך כלים לפלס דרך, להתגונן, לעוף ולנוח. צריך קבוצה של אנשים להשתייך, לאהוב ולהיות נאהבים.
הקונטקט מבחינתי הוא שדה נהדר להתנסות בכל רובדי האנוש, הזדמנות לביטוי, השלמה של צרכים והזדמנות לשינוי. השינוי דורש כמובן תרגול, הכוונה ובעיקר רצון.
לעתים המפגש בקונטקט מאמת אותנו בצורה ישירה עם החולשות, עם חסרים וכמובן עם המקומות המהנים והממלאים. כל אלה מרגשים עד מאוד, לכן שלב משמעותי בלמידה זו המיומנות לווסת את עצמינו על מנת שנצליח להיות במצב בו אפשר לבחור, לנווט את הריקוד.
מה פתאום לקונטקט, הריקוד ה"שלוכי" יש את הפרבילגיה לעומק כזה? מי נתן לו אישור לחשוף לנו את הקרביים?! כנראה ה"שלוכיות".
אוליי כמו לפגוש אנשים ללא איפור, ללא בגדים מתקנים, משלים, מסנוורים, ללא שולחן שמפריד, ללא תפקיד רם.. האמת ללא תפקיד בכלל! זה מפחיד למי שהתרגל להתחבא מאחורי משהו, להתכסות מעט.. גם לי מוכר, בטוח יותר לבוא כמנחה, כמורה.
בשנים האחרונות בהן למדתי מעט הזדמן לי להיות אנונימי, חסר תפקיד ומעמד. היה לי לא נח תחילה אך גיליתי את הקלילות והחופש שבזה. כמו "המלך והעני", חילוף תפקידים עם עצמי.
אני מנסה לקחת את החופש לתוך התפקיד - מאתגר.
הצורך שלי באי ודאות, במפגש עם הלא ידוע, מעורר - מחייה, מעיר את היצר ואת היצירה.
אז מה זה הקונטקט הזה? אה?
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?