חיפוש מהיר
מועדפים שלי
על אביב ופריחה - מקצבים של תנועה ושל שינוי
חודש אפריל נפתח, ואיתו- האביב. יום של שמש רודף יום של שיטפון. הכל משתנה למול עינינו. שינוי. אוהבים שינויים? מוכנים להשתנות, או רק מייחלים לשינוי שיקרה?
האם אתם מוכנים להיות סוכני השינוי של עצמכם. ומה עם הגוף שלכם?
יותר מכל דבר אחר שאנו קרובים אליו, הגוף שלנו מספר על שינוי בכל רגע ורגע. בכל שאיפה- אויר מבחוץ נכנס לגוף, ובכל נשיפה- אוויר מבפנים עוזב את הגוף. בכל רגע בחיינו נכנס חמצן לתוך תאי הגוף, ובתוך מספר שניות, הוא משתנה ל CO2, ויוצא מהתא.
שינוי. ובמחשבה כזו, ניתן לשים לב עד כמה שינוי יכול להיות פשוט. אויר נכנס, ואויר יוצא. חמצן הופך לפחמן דו חמצני, בכל רגע בחיינו הדבר הזה שנדמה לנו `מוצק`, הגוף, נמצא בזרימה של שינוי, בתנועה. ואתם?
כל תנועה שאנו עושים היא שינוי. כשקמתי מכסא המחשב שלי, שיניתי את עמדתי ביחס לדברים בחדר העבודה שלי, וביחס לדברים אותם אני עושה, או צריכה לעשות. תנועה, בדרכה המופלאה, משמשת אותנו גם כמטאפורה של שינוי ובו בזמן היא האקטואליזציה שלו. בזמן תנועה משתנים מרכיבים רבים, כגון צורת הגוף, רמת גובה, גודל התנועה, מהירות התנועה וגורמים רבים נוספים. התנועה אינה רק השינוי של מרכיבים אלה, אלא גם תהליך ההשתנות עצמו.
רודולף לאבאן ואירמגארד בארטנייף, מחלוצי תחום ניתוח התנועה, שעבודתם השפיעה על דורות רבים של רקדנים, שחקנים, מטפלי גוף נפש לסוגיהם הרבים, מורים לתנועה לסוגיה, ורבים נוספים ? האמינו כי :
כאשר אנו נעים- אנו משתנים, כי השינוי אינו אקראי, אלא מתרחש בתבניות שניתן ללמוד ולהבין
וכי אנו מכוונים את התנועה אל דברים בעלי הערך עבורנו, ולכן כוונתנו ומטרתנו נגלות בדרך שבה אנו נעים.
מכאן, הגוף ותנועתו יכולים לספר לנו רבות על המוכנות שלנו להשתנות, ובעיקר, על סגנון ההשתנות שלנו. בשיטת לאבאן-בארטנייף אנו מתייחסים לארבעה שלבים עיקריים של שינוי, המאפשרים לשינוי אמיתי לא רק לקרות, אלא גם להיטמע בגופ-נפש. למשל, ארבעת השלבים יכולים להופיע במקרה של כאב בכתף ובצוואר, שנדמה לנו גופני גרידא, אבל אולי אינו רק גופני. ארבעת השלבים הם: שחרור, מתיחה, בניית דפוסים חדשים וחיזוק.
שחרור דרכים ישנות של תנועה שאינן מועילות לי.
מתיחה של עצמנו לכיוון דרכים חדשות
בניית דפוסי תנועה חדשים (re-patterning) מועילים יותר
חיזוק התבניות החדשות באמצעות חיזוק במערך התומך בהן.
אבל כדי לשנות, אני צריכה לדעת "מי אני/מה אני". וזאת ניתן לעשות על ידי התבוננות על הדרכים בהן אני מגיבה לעולם סביבי, ומסתגלת למציאות של חיי. לאבאן זיהה ארבע תמות תנועתיות דואליסטיות, שהבחירה התנועתית בין הקטבים בכל תמה יוצרת מקצבי תנועה וארגון דינמי. מקצבים אלה הם מקצבי השינוי שלנו, הבאים לידי ביטוי דרך ה"תנועה" בין שני הקצוות לאורך הרצף. התבוננות במקצבים אלה מאפשרת לנו לזהות את סגנון ההתמודדות האישי שלנו ואת הקלות או את הקושי שלנו בהתמודדות עם ההשתנות התמידית של החיים. אלה משתקפים דרך תדירות ושכיחות הופעת כל תמה, הפרופורציות והדגשים שמקבל כל צד בה, נרחבות הופעת הדפוס בתחומי החיים השונים ומשמעותו עבור כל אחד. התימות הן:
פנימה-----החוצה
עבודה----מנוחה
יציבות-----תנועתיות
תפקוד----אקספרסיביות
במאמר קצר זה, אני בוחרת לחשוב על השינוי שמציע האביב דרך התימה של פנימה-החוצה. האביב והפריחה קוראים לנו לצאת החוצה, להיפתח אל שפע הפריחה, אל ההשתנות המתפרצת בשלל צבעים וריחות. היום מתארך, שעות האור מתארכות ו`חושפות` אותנו אל העולם. אבל, האם ובאיזה אופן אנו נענים לקריאת הטבע ולחשיפה של האור? לאחר ההתכנסות פנימה לתוך הגוף, לתוך האפלולית, ולתוך הבית בחורף ? האם אנו מוכנים להיפתח? עד כמה, באיזה קצב, מה גבולות הפתיחה הזו? כיצד מגיב האני הפנימי שלי אל היציאה אל מה ש"אינו אני"?
מהו מקצב התנועה שבין הצרכים והאימפולסים הפנימיים שלי, לבין ההצעות והדרישות של העולם שמחוץ לי? והאביב....הינו רק דוגמא.
כאשר אני רוצה ליצור שינוי, אני יכולה, למשל, לבחון את האופן בו אני רגילה להגיב בתימה הזו, של פנימה-החוצה בסיטואציות חיים שונות. במקומות בהם דפוסי התנועה שלי בתימה זו אינם מועילים לי, אני יכולה להתחיל:
לשחרר את ההרגל הנוכחי.
למתוח יכולות שהתקצרו עם השנים.
לבנות דפוסים חדשים.
לחזק את הדרוש חיזוק כדי שהדפוס החדש ייטמע.
וכל זאת- גם בגוף (לשחרר, למתוח, לבנות ולחזק) וגם בנפש. ואם יש כ הרגל קצר דרכים (דפוס...דפוס...)- כדאי לכם לדעת, שאם תנסו לקפוץ על שלב, אתם עשויים להיתקע שוב עם דפוס לא מועיל.
במאמר הבא- על עבודה ומנוחה.
יותר מכל דבר אחר שאנו קרובים אליו, הגוף שלנו מספר על שינוי בכל רגע ורגע. בכל שאיפה- אויר מבחוץ נכנס לגוף, ובכל נשיפה- אוויר מבפנים עוזב את הגוף. בכל רגע בחיינו נכנס חמצן לתוך תאי הגוף, ובתוך מספר שניות, הוא משתנה ל CO2, ויוצא מהתא.
שינוי. ובמחשבה כזו, ניתן לשים לב עד כמה שינוי יכול להיות פשוט. אויר נכנס, ואויר יוצא. חמצן הופך לפחמן דו חמצני, בכל רגע בחיינו הדבר הזה שנדמה לנו `מוצק`, הגוף, נמצא בזרימה של שינוי, בתנועה. ואתם?
כל תנועה שאנו עושים היא שינוי. כשקמתי מכסא המחשב שלי, שיניתי את עמדתי ביחס לדברים בחדר העבודה שלי, וביחס לדברים אותם אני עושה, או צריכה לעשות. תנועה, בדרכה המופלאה, משמשת אותנו גם כמטאפורה של שינוי ובו בזמן היא האקטואליזציה שלו. בזמן תנועה משתנים מרכיבים רבים, כגון צורת הגוף, רמת גובה, גודל התנועה, מהירות התנועה וגורמים רבים נוספים. התנועה אינה רק השינוי של מרכיבים אלה, אלא גם תהליך ההשתנות עצמו.
רודולף לאבאן ואירמגארד בארטנייף, מחלוצי תחום ניתוח התנועה, שעבודתם השפיעה על דורות רבים של רקדנים, שחקנים, מטפלי גוף נפש לסוגיהם הרבים, מורים לתנועה לסוגיה, ורבים נוספים ? האמינו כי :
כאשר אנו נעים- אנו משתנים, כי השינוי אינו אקראי, אלא מתרחש בתבניות שניתן ללמוד ולהבין
וכי אנו מכוונים את התנועה אל דברים בעלי הערך עבורנו, ולכן כוונתנו ומטרתנו נגלות בדרך שבה אנו נעים.
מכאן, הגוף ותנועתו יכולים לספר לנו רבות על המוכנות שלנו להשתנות, ובעיקר, על סגנון ההשתנות שלנו. בשיטת לאבאן-בארטנייף אנו מתייחסים לארבעה שלבים עיקריים של שינוי, המאפשרים לשינוי אמיתי לא רק לקרות, אלא גם להיטמע בגופ-נפש. למשל, ארבעת השלבים יכולים להופיע במקרה של כאב בכתף ובצוואר, שנדמה לנו גופני גרידא, אבל אולי אינו רק גופני. ארבעת השלבים הם: שחרור, מתיחה, בניית דפוסים חדשים וחיזוק.
שחרור דרכים ישנות של תנועה שאינן מועילות לי.
מתיחה של עצמנו לכיוון דרכים חדשות
בניית דפוסי תנועה חדשים (re-patterning) מועילים יותר
חיזוק התבניות החדשות באמצעות חיזוק במערך התומך בהן.
אבל כדי לשנות, אני צריכה לדעת "מי אני/מה אני". וזאת ניתן לעשות על ידי התבוננות על הדרכים בהן אני מגיבה לעולם סביבי, ומסתגלת למציאות של חיי. לאבאן זיהה ארבע תמות תנועתיות דואליסטיות, שהבחירה התנועתית בין הקטבים בכל תמה יוצרת מקצבי תנועה וארגון דינמי. מקצבים אלה הם מקצבי השינוי שלנו, הבאים לידי ביטוי דרך ה"תנועה" בין שני הקצוות לאורך הרצף. התבוננות במקצבים אלה מאפשרת לנו לזהות את סגנון ההתמודדות האישי שלנו ואת הקלות או את הקושי שלנו בהתמודדות עם ההשתנות התמידית של החיים. אלה משתקפים דרך תדירות ושכיחות הופעת כל תמה, הפרופורציות והדגשים שמקבל כל צד בה, נרחבות הופעת הדפוס בתחומי החיים השונים ומשמעותו עבור כל אחד. התימות הן:
פנימה-----החוצה
עבודה----מנוחה
יציבות-----תנועתיות
תפקוד----אקספרסיביות
במאמר קצר זה, אני בוחרת לחשוב על השינוי שמציע האביב דרך התימה של פנימה-החוצה. האביב והפריחה קוראים לנו לצאת החוצה, להיפתח אל שפע הפריחה, אל ההשתנות המתפרצת בשלל צבעים וריחות. היום מתארך, שעות האור מתארכות ו`חושפות` אותנו אל העולם. אבל, האם ובאיזה אופן אנו נענים לקריאת הטבע ולחשיפה של האור? לאחר ההתכנסות פנימה לתוך הגוף, לתוך האפלולית, ולתוך הבית בחורף ? האם אנו מוכנים להיפתח? עד כמה, באיזה קצב, מה גבולות הפתיחה הזו? כיצד מגיב האני הפנימי שלי אל היציאה אל מה ש"אינו אני"?
מהו מקצב התנועה שבין הצרכים והאימפולסים הפנימיים שלי, לבין ההצעות והדרישות של העולם שמחוץ לי? והאביב....הינו רק דוגמא.
כאשר אני רוצה ליצור שינוי, אני יכולה, למשל, לבחון את האופן בו אני רגילה להגיב בתימה הזו, של פנימה-החוצה בסיטואציות חיים שונות. במקומות בהם דפוסי התנועה שלי בתימה זו אינם מועילים לי, אני יכולה להתחיל:
לשחרר את ההרגל הנוכחי.
למתוח יכולות שהתקצרו עם השנים.
לבנות דפוסים חדשים.
לחזק את הדרוש חיזוק כדי שהדפוס החדש ייטמע.
וכל זאת- גם בגוף (לשחרר, למתוח, לבנות ולחזק) וגם בנפש. ואם יש כ הרגל קצר דרכים (דפוס...דפוס...)- כדאי לכם לדעת, שאם תנסו לקפוץ על שלב, אתם עשויים להיתקע שוב עם דפוס לא מועיל.
במאמר הבא- על עבודה ומנוחה.
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?