במאמר הנוכחי אתייחס לשלושה עקרונות מיני רבים, הרלוונטיים למחקר הפנימי המכונה תרגול.
הדיון בעקרונות אלו מטרתו לספק נקודת התבוננות רחבה ושונה על התרגול בו בחרנו, ולשחרר אותנו מדפוסים שמקשים על התקדמותנו. עקרונות אלו אינם טכניים, אלא מתקשרים לתפיסה רחבה יותר של התרגול; הם אינם מוגבלים ליוגה או לתרגול מזרחי כלשהו, אלא מתאימים לכל תרגול ששם לו למטרה לחקור את האדם כמערכת - על שלל רבדיה.
עקרונות אלו הם נוחות, מרחב ואתגר.
עיקרון הנוחות דוגל ביצירת מצב אופטימלי עבור המתרגל, נטול גירויים מיותרים (הגורמים לבזבוז אנרגיה), המאפשר חיי שגרה ותרגול יום יומיים וביסוס יסודות חזקים ויציבים; והמספק למתרגל הזנה ומנוחה לשם טיפוח האיכויות, היכולות והכלים הנדרשים על מנת שיוכל להתקדם בדרכו ללא הפרעה.
עיקרון הנוחות חשוב במיוחד בשלביו הראשונים של התרגול לשם ביסוסו ועל מנת לאזן את הגוף ולאפשר לו להחלים מפתולוגיות שונות, ובמצבים של איבוד המרכז והתפזרות (באם כתולדה של קונסטיטוציה או בהקשר של עקרונות אחרים בשלבים יותר מתקדמים). כמו כן, עיקרון זה ישמש ויחזק אותנו בכל פעם שנפגוש או נבחר בכלי או איכות חדשים, בלתי מוכרים.
עם זאת, תרגול המתבסס על נוחות עשוי, לאחר זמן-מה, להפוך למוכר ונוח מדי, ולהרגיל את המתרגל לגירוי קבוע. במצב כזה, התרגול שנועד לחזק ולהביא לתוצאות שפורטו לעיל, מתחיל להחליש ולהוציא מאיזון. כך עשוי תרגול "נוח" לגרום לחסימה בדרך ואף במקרים מסוימים לפתולוגיה (מה שלא מקדם מעכב). למשל תרגול "יוגי" שעובד רק על פיתוח רכות, שלווה, הרפיה, גמישות וכולי, יכול עם הזמן להביא לרפיסות וחולשה; עבודה המוגבלת לתנועה איטית וחלקה, תחדל עם הזמן לספק לגוף גירוי משמעותי ובהדרגה תשחק את יעילות התרגול.
על המתרגל להיות ער ורגיש לתהליך שהוא עובר, על מנת לזהות את הרגע שבו עליו לשנות שיטה וגישה, או לשחרר תרגול ספציפי. כעת על המתרגל לשמור את תמצית ההבנה שרכש במהלך התרגול ולהמשיך הלאה (גם בתרגול, היקשרות רגשית עשויה לעיתים קרובות להוות בעיה).
עיקרון המרחב קורא להרחבת גבולות המחקר שלנו עד אין סוף ומקדם בקרבנו את הנכונות למצוא ולאמץ כלים ואיכויות ממקומות מגוונים ואסכולות שונות. היכולת, בזמן ובמקום הנכונים, לסטות מדרכנו ולהתקדם מעבר לשלב שבו אנו נמצאים על מנת לחקור את המרחב הפנימי והחיצוני שלנו, מאפשרת למתרגל לחוות ולחשוף את גופו לאיכויות ולמצבים מגוונים. המהות הדואלית ביקום מעודדת אותנו לבדוק רכות וגם נוקשות; תנועה מהירה ואיטית; התארכות מול כיווץ. הכל קיים במרחב, ואין להעדיף איכות אחת או כלי אחד על פני אחר, משום שתועלתם נקבעת על ידי שימוש נכון במקום ובזמן. למתרגל רגיש ובעל חוש מידה, ההתנסות במרחב ועם כל מה שהוא מציע טומנת בחובה הזדמנות להתקדם, להשתמש באיכויות, ביכולות ובכלים כתגובה לתנועה או לשינויים שמתחוללים ללא הרף ביקום ובחיים.
על המתרגל עם זאת להיות מודע לכך כי דגש מוגזם על עיקרון זה יכול לגרום לאבדן המרכז. מתרגל שאינו מקפיד לאזן את ההתנסות במרחב עם תרגול שיגרתי או כיוון עבודה ברור ומוגדר; ש"מתפזר" וחוקר במקביל כמה תהליכים, כמה סוגי תרגול, המתאפיינים בדגשים שונים וסותרים, סופו להתבלבל, לאבד את דרכו ואת ההבנה לאן פניו מועדות, במה וכיצד עליו להתמקד בדרכו.
עיקרון האתגר, שהרבה פעמים מתפספס או אינו מיושם נכונה, מהווה דווקא מדד להתקדמות במחקר ולשינוי שחל אצל המתרגל. האתגר מאפשר למתרגל להבין האם השלים כראוי את השלבים הקודמים בדרכו: מערכת יציבה לא קורסת או מתפרקת מול מאמץ ועומס; ההתמודדות עם מאמץ אינה אמורה להחזיר את המתרגל לדפוסי פעולה מוכרים מהם בחר להשתחרר.
את העבודה השגרתית בתנאים מוכרים ונוחים יש לאזן על ידיי אתגר מסוים: כיוון עבודה חדש ולא מוכר, עוצמת תרגול חדשה, או כל היבט אחר שיגרה את המערכת באופן אחר ויאפשר שינוי דרמטי בהרבה רבדים. מאידך, בהעדר יציבות, חוזק ומרכז, עודף אתגרים עלולים להתיש את המתרגל, ולעורר פחד, מתח, מאמץ יתר וכדומה.
הדגשת איכות כלשהיא על פני האחרות באופן שאינו מבוסס על בדיקה של צרכי המתרגל בזמן ובמקום נתון, עשויה להביא לחסימה בדרך. כל גישה ,שיטה או תרגול מסוימים עשויים להתאים בנסיבות נתונות, ואין ערך לתיוגם כנכונים באופן מוחלט - על בסיס מידע תיאורטי, ניסיון של מורה או אפילו מסורת מסוימת - בהעדר הבנה וראיה רחבה. מבלי לבדוק מה נכון לזמן מסוים, וללא מחקר אישי שיגלה לכל מתרגל מה מתאים לו, נותר החוקר לחוות את הנכון של מישהו אחר.
עריכה: שירה מרום