חיפוש מהיר
מועדפים שלי
החלקים הבריאים של הגוף והנפש שלנו - תחזוקה שוטפת
ביודנסה (ביו = חיים, דנסה = תנועה) שיטה להתפתחות אנושית, אינטגרציה רגשית, שיקום אורגני ולימוד מחדש של תפקודי החיים המקוריים.
במהלך 4 שנות הלימודים בבית הספר לביודנסה, הייתי כמעט אובססיבית בנוגע להבדלים בין תפקיד המטפל לתפקיד המאפשר, התעקשתי עם המנחים שהגיעו מחו"ל על הנקודה הזאת וביקשתי כל הזמן לחדד אותה.
למה?
כי ביודנסה (ביו = חיים, דנסה = תנועה) מוגדרת כשיטה להתפתחות אנושית, אינטגרציה רגשית, שיקום אורגני ולימוד מחדש של תפקודי החיים המקוריים. השיטה איננה מוגדרת כתרפיה, אך יש בה אלמנטים תרפויטים רבים.
והשיטה מבוססת על ויוינסיה, שהיא החוויה הרגשית המתרחשת בכאן ובעכשיו המושגת באמצעות ביטוי בתנועה, לצלילי מוסיקה מחוללת, שירה ומצבי מפגש בקבוצה על בסיס שבועי.
ביודנסה שמה דגש חינוכי תרפויטי ומתבססת על מחקר כולל של בני אנוש. מטרותיה להגיע לאחדות פסיכו-פיזית, מניעה והבראה, התחדשות קיומית, חינוך מחדש חיבתי, וטיפולים משלימים של מחלות מוטוריות ופסיכו-מוטוריות. הביודנסה אינה משתמשת בשיטות אבחון ופענוח מחלות של הפסיכותרפיה הקלאסית וגם לא בקטגוריות מבוססות ידע.
הביודנסה היא שיטת התפתחות רצונית של הפוטנציאליים האנושיים. היא ממריצה אחדות פסיכו-פיזית באמצעות המבנה היישומי הבא לידי ביטוי בויונסיות דרך המשולש, מוסיקה ? תנועה ? חוויה. בביודנסה אנו בוחרים במודע לעבוד עם אנרגיית ההתחדשות והיצירה בניגוד לעבודה עם החולי.
אז אני חוזרת לשאלת הלמה שלי שוב?!
אני אשה אקזיסטנציליסטית בהוויתי, אני רואה את עצמי כאשה העוסקת בפרקטיקה קיומית-חיובית דרך הביודנסה. אני מאמינה כי עלינו לקחת אחריות על איכות חיינו, עלינו לחפש מה מחזק אותנו, מה עושה לנו טוב ולרתום את כל אלה לחיזוק ה- well being שלנו.
כאשר אנשים מגיעים אליי לקבוצה השבועית, הם באים לחזק בתוכם את החלקים הבריאים, הם באים לממש את הפוטנציאליים הקיימים בתוכם. אני שם על מנת לאפשר להם מרחב מוגן והנחייה קיומית המעודדת אותם לבוא לידי ביטוי בגרסה הטובה ביותר של עצמם.
אם הגעתם עד הלום, אז הגיע הזמן לספר קצת על עצמי. אז אני דורית בת 41 נשואה פלוס 2 מכפר סבא.
מגיל צעיר מאוד, אני חושבת 5, הרגשתי שהמציאות כפי שהיא נגישה לי, אינה המציאות היחידה האפשרית. גדלתי בפריפריה להורים מהגרים, מאוד צעירים מלאי חרדות ואגרסיות. החוויה הבין דורית הייתה לא קלה, השבט שגידל אותי היה מלא בטראומות ילדות של סבים וסבתות שחוו על בשרם את מלחמת העולם השנייה. הטראומות נכחו בסב-טקסט של החיים והשפיעו על ההוויה המשפחתית. ובכל זאת הייתה לי תחושה בבטן שאפשר גם אחרת. עמוק בפנים ידעתי שעליי לחפש אלטרנטיבה בשדות זרים.
וכך היה, מגיל צעיר אני מחפשת, מאז ומתמיד חיפשתי, בעיקר את עצמי.
לפני הביודנסה כסטודנטית לפילוסופיה וגם אח"כ בתואר השני טופלתי בפסיכותרפיה אישית ואפילו זוגית, ירדו שם המון אסימונים, אבל שינוי התנהגותי בזמן אמת לא קרה. כשתופי המלחמה שאגו, כל ההבנות של הקוגניציה לא עזרו לנו.
את הביודנסה פגשתי לפני 6 שנים בתקופה קשה בחיי, לאחר חזרה משהות ממושכת בחו"ל עם ילדי הקטנים. הייתי מפורקת וממש איבדתי את הדרייב ואת משמעות החיים. זה קרה כמעט באקראי כפעילות העשרה במקום מרפא ליד הכנרת ששהיתי בו לכמה רגעים.
החוויה הייתה מידית, התחושה הייתה חיבור עמוק למהות הגרעינית שלי, תוך כדי תנועה, המוסיקה שטפה אותי והחדירה בי חיוניות שחשבתי שאיבדתי לנצח. הייתי המומה. חציתי את החדר בסיום הפעילות פתחתי מחברת ואמרתי למנחה, תרשמי לי פה איך קוראים לזה!
חזרתי הביתה, פתחתי את האינטרנט, מצאתי קבוצה באזור מגוריי והתחלתי ללכת באדיקות אחת לשבוע. תוך חודשים ספורים הרגשתי חזקה יותר, בריאה יותר, מחוברת לעצמי ולכן גם לאחרים.
לקח לי 9 חודשים, סימבולי משהו, להחליט שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה! אני רוצה לעזור לאנשים להתחבר לעוצמות שלהם, לתת להם את האפשרות לממש את כל הפוטנציאלים שלהם.
הקוגניציה שלנו היא ים אדיר וגדול, אך היא אינה יכולה להכיל את מכלול החוויה האנושית. עלינו לכוון ליצירה של מבנה נפש-גוף אפקטיביים המסוגלים לשמר חיים ולחזק את התפתחותם. ואת זה אנחנו עושים בכל שבוע במפגש ביודנסה.
הביודנסה טובה לכולם, הקבוצה היא הטרוגנית מבחירה, המטרה היא להכיר את המגוון האנושי כולו ללא סייגים. הפניות טובות עבורי הן אנשים מגיל 20 ועד 120 המעוניינים לחקור ולהטיב עם עצמם. הכרת הביטוי בתנועה כחוויה של תקשורת חיבתית, בלתי מילולית יכולה להביא מזור גדול ולזרז תהליכי שיקום קיומיים.
ביודנסה עם דורית בימי ראשון בשעה 20:30
בסטודיו זן גרוב - בית למציאות חיובית
ביצחק שדה 29 בתל אביב.
למה?
כי ביודנסה (ביו = חיים, דנסה = תנועה) מוגדרת כשיטה להתפתחות אנושית, אינטגרציה רגשית, שיקום אורגני ולימוד מחדש של תפקודי החיים המקוריים. השיטה איננה מוגדרת כתרפיה, אך יש בה אלמנטים תרפויטים רבים.
והשיטה מבוססת על ויוינסיה, שהיא החוויה הרגשית המתרחשת בכאן ובעכשיו המושגת באמצעות ביטוי בתנועה, לצלילי מוסיקה מחוללת, שירה ומצבי מפגש בקבוצה על בסיס שבועי.
ביודנסה שמה דגש חינוכי תרפויטי ומתבססת על מחקר כולל של בני אנוש. מטרותיה להגיע לאחדות פסיכו-פיזית, מניעה והבראה, התחדשות קיומית, חינוך מחדש חיבתי, וטיפולים משלימים של מחלות מוטוריות ופסיכו-מוטוריות. הביודנסה אינה משתמשת בשיטות אבחון ופענוח מחלות של הפסיכותרפיה הקלאסית וגם לא בקטגוריות מבוססות ידע.
הביודנסה היא שיטת התפתחות רצונית של הפוטנציאליים האנושיים. היא ממריצה אחדות פסיכו-פיזית באמצעות המבנה היישומי הבא לידי ביטוי בויונסיות דרך המשולש, מוסיקה ? תנועה ? חוויה. בביודנסה אנו בוחרים במודע לעבוד עם אנרגיית ההתחדשות והיצירה בניגוד לעבודה עם החולי.
אז אני חוזרת לשאלת הלמה שלי שוב?!
אני אשה אקזיסטנציליסטית בהוויתי, אני רואה את עצמי כאשה העוסקת בפרקטיקה קיומית-חיובית דרך הביודנסה. אני מאמינה כי עלינו לקחת אחריות על איכות חיינו, עלינו לחפש מה מחזק אותנו, מה עושה לנו טוב ולרתום את כל אלה לחיזוק ה- well being שלנו.
כאשר אנשים מגיעים אליי לקבוצה השבועית, הם באים לחזק בתוכם את החלקים הבריאים, הם באים לממש את הפוטנציאליים הקיימים בתוכם. אני שם על מנת לאפשר להם מרחב מוגן והנחייה קיומית המעודדת אותם לבוא לידי ביטוי בגרסה הטובה ביותר של עצמם.
אם הגעתם עד הלום, אז הגיע הזמן לספר קצת על עצמי. אז אני דורית בת 41 נשואה פלוס 2 מכפר סבא.
מגיל צעיר מאוד, אני חושבת 5, הרגשתי שהמציאות כפי שהיא נגישה לי, אינה המציאות היחידה האפשרית. גדלתי בפריפריה להורים מהגרים, מאוד צעירים מלאי חרדות ואגרסיות. החוויה הבין דורית הייתה לא קלה, השבט שגידל אותי היה מלא בטראומות ילדות של סבים וסבתות שחוו על בשרם את מלחמת העולם השנייה. הטראומות נכחו בסב-טקסט של החיים והשפיעו על ההוויה המשפחתית. ובכל זאת הייתה לי תחושה בבטן שאפשר גם אחרת. עמוק בפנים ידעתי שעליי לחפש אלטרנטיבה בשדות זרים.
וכך היה, מגיל צעיר אני מחפשת, מאז ומתמיד חיפשתי, בעיקר את עצמי.
לפני הביודנסה כסטודנטית לפילוסופיה וגם אח"כ בתואר השני טופלתי בפסיכותרפיה אישית ואפילו זוגית, ירדו שם המון אסימונים, אבל שינוי התנהגותי בזמן אמת לא קרה. כשתופי המלחמה שאגו, כל ההבנות של הקוגניציה לא עזרו לנו.
את הביודנסה פגשתי לפני 6 שנים בתקופה קשה בחיי, לאחר חזרה משהות ממושכת בחו"ל עם ילדי הקטנים. הייתי מפורקת וממש איבדתי את הדרייב ואת משמעות החיים. זה קרה כמעט באקראי כפעילות העשרה במקום מרפא ליד הכנרת ששהיתי בו לכמה רגעים.
החוויה הייתה מידית, התחושה הייתה חיבור עמוק למהות הגרעינית שלי, תוך כדי תנועה, המוסיקה שטפה אותי והחדירה בי חיוניות שחשבתי שאיבדתי לנצח. הייתי המומה. חציתי את החדר בסיום הפעילות פתחתי מחברת ואמרתי למנחה, תרשמי לי פה איך קוראים לזה!
חזרתי הביתה, פתחתי את האינטרנט, מצאתי קבוצה באזור מגוריי והתחלתי ללכת באדיקות אחת לשבוע. תוך חודשים ספורים הרגשתי חזקה יותר, בריאה יותר, מחוברת לעצמי ולכן גם לאחרים.
לקח לי 9 חודשים, סימבולי משהו, להחליט שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה! אני רוצה לעזור לאנשים להתחבר לעוצמות שלהם, לתת להם את האפשרות לממש את כל הפוטנציאלים שלהם.
הקוגניציה שלנו היא ים אדיר וגדול, אך היא אינה יכולה להכיל את מכלול החוויה האנושית. עלינו לכוון ליצירה של מבנה נפש-גוף אפקטיביים המסוגלים לשמר חיים ולחזק את התפתחותם. ואת זה אנחנו עושים בכל שבוע במפגש ביודנסה.
הביודנסה טובה לכולם, הקבוצה היא הטרוגנית מבחירה, המטרה היא להכיר את המגוון האנושי כולו ללא סייגים. הפניות טובות עבורי הן אנשים מגיל 20 ועד 120 המעוניינים לחקור ולהטיב עם עצמם. הכרת הביטוי בתנועה כחוויה של תקשורת חיבתית, בלתי מילולית יכולה להביא מזור גדול ולזרז תהליכי שיקום קיומיים.
ביודנסה עם דורית בימי ראשון בשעה 20:30
בסטודיו זן גרוב - בית למציאות חיובית
ביצחק שדה 29 בתל אביב.
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?