חג פסח - ואיך הוא קשור לאימפרוביזציה?



פסח זה זמן טוב לשאול שאלות. אם זה מההגדה, דרך עם מי נשב לארוחה, או שנבחר לא לשבת ביחד, ועד לדרך בה ניפגש עם המשפחה וחברים. זו האימפרוביזציה, אמנות שאילת השאלות.

רק לפני כמה ימים היה כאן אחד המורים המובילים לאימפרוביזציה איתו למדתי לפני שנים, ג`וליאן המילטון.
למדתי אצלו בזמנו קורס של שבועיים מלאים בצפון ספרד בחווה יפיפה בשם ארלקי, בה חיינו, אכלנו ורקדנו.
לתקופה מסוימת גם אני יחד עם שותפתי אז וויבקה דרוגר מגרמניה, לקחנו תלמידים לסדנאות באותו מקום פלאי.
אחת ההזדמנויות שיש בסדנאות כאלה, הוא הזמן שמבלים עם המורה בין השיעורים. בארוחות הערב הנפלאות,
ישבנו תחת עץ גפנים, מסביב שולחן עץ ענק שהזכיר לי שולחנות אבירים, לצד בקבוק יין אדום וזול.
וכך זכינו לשמוע את ג`וליאן משתף מהחוויות שלו כאמן אימפרוביזציה.
אחד הסיפורים שנשארו איתי מאז, היה שג`וליאן סיפר על כך שהוא הופיע באמסטרדם, ומהעיתון המקומי שלחו
אליו כתב על מנת ליצור כתבה לקראת ההופעה. אבל במקום כתב שמבין במחול, שהיה חסר או חולה אז,
העיתון שלח כתב ספורט שמעולם לא ראה מופע מחול ובטח לא מבין בז`אנר האימפרוביזציה.
מה עשה גו`ליאן שישב מול הכתב הנבוך? עשה את מה שאמן אימפרוביזציה עושה הכי טוב: התחיל
לשאול את הכתב שאלות.
מה אתה אוהב בספורט? כדורגל ענה הכתב, ומה אתה אוהב בכדורגל? שאל ג`וליאן, אני אוהב את
המתח שיש בכל משחק, מה יקרה בין הקבוצה שאני אוהב לבין היריבה, אני גם אוהב לראות מהלכים מיוחדים
של שחקנים, שפתאום עושים בעיטה מאוד מסוכנת או מהלך של שיתוף פעולה בין השחקנים שמצליחים להבקיע גול.
ג`וליאן חייך, מצוין זה בדיוק כמו מופע אימפרוביזציה, הוא אמר, יש חוקים ברורים ויש כאלה שנוצרים, ויש מתח האם
יהיה "גול" או לא, כי לא תמיד הכול הולך כמתוכנן, נכון? ויש לעיתים מהלכים מיוחדים שעושה הרקדן עם הגוף שלו,
ממש כמו בעיטה מסוכנת, הוא יכול לעשות מהלך תנועתי מיוחד, ויש את הרגעים האלה שיש תקשורת בין המוסיקאי והרקדן,
או אולי צוות הרקדנים שיוצרים משהו יפה ביחד.
אההה, על זה אני יכול לכתוב, ועכשיו שאני מכיר אותך אבוא גם לראות. נכון ענה ג`וליאן, זה יותר מעניין רגשית לראות
קבוצת כדורגל שמכירים, כמו גם לראות רקדן או ז`אנר שאנחנו כבר מכירים. זה לוקח זמן להכיר את האימפרוביזציה,
צריך לראות כמה הופעות בדיוק כמו שלוקח זמן להתאהב בקבוצת כדורגל...
יפה, לא?
אני לקחת כמה דברים מהסיפור הזה:
1. שתמיד טוב לשאול, להכיר ולהקשיב למי שאנחנו נפגשים אתו, להבין עם מי אנחנו נפגשים ומה אנחנו יכולים ללמוד,
לרוב אנשים אוהבים לדבר ולספר על עצמם.
2. תמיד יש דרך לחבר את מה שאנחנו אוהבים לעולם ממנו מגיע מי שנמצא מולנו/ איתנו.
3. לשאול שאלות זה טוב! ובכל מקרה אנחנו עושים את זה הרבה. זו הדרך בה המוח שלנו עובד, וחוקר את העולם.
העבודה שלנו בשלב הראשון היא לשים לב אלו שאלות רצות לנו בראש, להיות מודעים לאיכות השאלות ולאופן בו
אנחנו שואלים את עצמנו. בשלב שני העבודה היא לכוון לשאלות שמייצרת אצלנו אנרגיה ורצון להמשיך לפעול.
אם השאלה משתקת אותי, עבורי זה סימן שהיא שאלה גדולה מידי, ואז כדאי לפרק אותה לשאלות קטנות יותר.
והנה, פסח הגיע.. פסח זה זמן טוב לשאול שאלות. אם זה מההגדה, דרך עם מי נשב לארוחה, או שנבחר לא לשבת ביחד,
ועד לדרך בה ניפגש עם המשפחה וחברים.
זו האימפרוביזציה, אמנות שאילת השאלות, ובמקום לתת רק לראש לתת תשובות, אנחנו מתאמנים על לקבל תשובות דרך הגוף.
התשובות יכולות להגיע דרך הרגשות שעולים בגוף בזמן תנועה, דרך רמה האנרגיה שלנו בגוף אם היא נמוכה או גבוהה,
דרך החושים, כמה הם פתוחים או סגורים, ומה אנחנו קולטים דרך האינטואיציה שמובילה אותנו מעבר למחשבה של הראש.