אלתור בתנועה בימי קורונה
בין לבד קיומי שבתוך יחד משפחתי, כמו גם בין בליל קולות סותרים לעיתים וצורך בקשר ובזיקה עדינה עם נפש אחרת שיכול להפציע בתוך הלבד המועצם שביחד.
דומה שבימים אלו אנו לומדים את אומנות פינוי המקום, כשנדרשים לחולל בין פינוי מקום לאחרים לבין פינוי מקום לעצמנו ולאחרות הסגולית שבקרבנו.
נזכר כרגע בסיומו של הסרט הנפלא : עד קצה העולם- into the wild, כאשר גיבור הסרט (המבוסס על יומנו), בוחר להתנתק מבית הוריו, לצאת `למסע גיבור` ולהרחיק עד אלסקה הפראית כדי לגלות את זיקת הלבד-יחד. לקראת סוף הסרט הוא מתבודד באלסקה ומגלה שאכל צמח רעיל ושעותיו ספורות. על סף מותו, מפציעה בו תובנה-הארה, והוא מסיים את חייו כשהוא מבין שהמשמעות העמוקה של ההיות לבד נמצאת בזיקה ליכולת לשתף בה אחרים, וכך כתב ביומנו:
"האושר הוא אמיתי רק כאשר חולקים אותו עם מישהו אחר".
שנזכה לימים טובים ולרגעי חסד בריקוד החיים המתמשך בסוד הזיקה שבין יחד ולחוד.
מוזמנים לטעימה מהסרט והמוזיקה הנפלאה

















