חיפוש מהיר
מועדפים שלי
"תקפצו לי!"- הרהורים קופצניים על מהות הקפיצה בחיינו
מהות הקפיצה הינה התנגדות מרוכזת לכוח המשיכה ואיתגורו באמצעות דחיפה מהקרקע ושליחת הגוף הרחק מהקרקע. לקפיצה יש ייעודים בחיינו התפקודיים. אך מה היא עבור נפשנו?
"... מה הוא קופיייץ?!"
מי שלא מכיר את הרפליקה הזו מהמערכון הידוע של חידון התנ"ך בתוכנית המיתולוגית "לול" כדאי לו שיעשה קפיצה אחורנית בזמן בחסותה של יוטיוב. לי היא `קופצת`, כשאני עוסקת במוכנות שלנו להיפרד מהקשר הפיזי עם הקרקע, שהיא מהותה של הקפיצה, ובהתחברות אל תחושת הריחוף, הניתוק, החופש, וגם הפחד מהלא יציב ולא נודע.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני תמיד אהבתי לקפוץ.
קפצתי מעל שלוליות, מצד אחד של הנחל לצידו האחר, מהמקפצות של הבריכה. קפצתי ראש למים (לקח לי זמן ומוכנות לוותר על שמירת המבט אל קו האופק = `רפלקס` הישרדותי חשוב). קפצתי לרוחק ולגובה, באירועים מיוחדים קפצתי בטרמפולינה, שלא היתה מצרך לכל קונה. אהבתי לשחק 4 מקלות, קלאס בו קפצנו ממשבצת למשבצת, מרגל אחת לשתיים ומשתיים לאחת. אהבתי מאד לקפוץ בשיעורי המחול, בעיקר את הקפיצות הגדולות מ`הפינה` (קפיצות החוצות את הסטודיו בקו אלכסוני מפינה מנוגדת אחת לאחרת).
הקפיצות היו רגעי החופש שלי.
אני אוהבת לחוש את הדחיפה של הקפיצה, שדורשת ממני לאסוף את כוחותי ולרכזם לנקודה ספציפית במרחב ובזמן, רגע בו אני נשלחת לאוויר בשיא כוחותי. לעתים אני חרדה מקפיצות בהן צריך להקפיד שלא לפספס את ה`קו`, כמו בקפיצה לרוחק, אבל מהפעולה עצמה ? תמיד נהניתי ועדיין נהנית.
עם השנים, כשהפסקתי להיות רקדנית פעילה, והתחלתי ללמד מחול ותנועה, מן הסתם ? קפצתי פחות. גם הגיל עושה את שלו בנושא. אמנם, כמורה, אני `גונבת` הזדמנויות לקפוץ עם תלמידי, אבל מן הסתם ? קופצת פחות.
עם הילדים שלי ? קפצתי ודילגתי הרבה, עד שלבת שלי נדמה היה שכבר `עברתי את הגיל` בשביל זה, בכל זאת אמא מקפצת היא לא מוצר אטרקטיבי לילדה בתחילת גיל העשרה שלה.
באימוני היוגה (אשטנגה) קפצתי במעברים בין תנוחות ונהניתי להעביר יותר תפקידי דחיפה גם לזרועות.
למה `קפצה לי` הקפיצה פתאם?
זה התחיל במפגש/שיחה עם קולגה. דיברנו על קפיצות, לאחר התבוננות שלו בילדו מתאמן בקפיצות למשחק כדורגל. נדמה הי לו שלמרות שהנער קופץ- הוא לא באמת `קופץ`. מתיאורו נשמע לי, שלמרות שכל מכניזם הקפיצה נמצא בפעולה - משהו באופן בו עוברת התנועה מכפות הרגל דרך הקרסוליים, אל הברכיים ואל מפרקי הירך ? אינו מעביר את הכוח באופן יעיל.
כי בעצם... מה יש בה בקפיצה?
קפיצה הינה התנגדות מרוכזת לכוח המשיכה ואיתגורו באמצעות דחיפה מהקרקע ושליחת הגוף הרחק מהקרקע ? מעלה + כיוונים נוספים. לעתים משולבות בקפיצה פעולות נוספות כגון סיבוב, תנועות זרועות ורגליים ואפילו גו.
למעשה, כדי שנוכל לקפוץ, כלומר, כדי שנוכל להתנגד לכוח המשיכה - אנחנו צריכים קודם לכן להתחבר אליו. זאת אומרת שאנחנו צריכים שהגוף יחווה את החיבור אל הקרקע, כדי שיוכל ביעילות לדחוף ממנו, ואנחנו צריכים לתאם את התנועה העוברת מכפות הרגליים, או מבסיס הדחיפה הגופני, דרך המפרקים הסמוכים אליו בזה אחר זה כדי לאפשר לכוח להגיע אל מרכז הכובד של הגוף (בגדול - אזור האגן) ולהניע אותו הרחק מהקרקע.
על מנת שתנועה מורכבת כזו תתרחש באופן יעיל והרמוני (כן...יש קשר בין יעילות והרמוניה), הגוף צריך תיאום = תקשורת עצבית יעילה ונכונה בין חלקי הגוף. מקור תקשורת זו הוא בהתפתחות דפוסי התנועה שלנו בחודשי חיינו הראשונים והיא בנויה במקורה על רפלקסים. אחד מהרפלקסים האלה, הוא רפלקס ה TLR, המעלה את הטונוס בתאי הגוף הנמצאים במגע עם הקרקע. מטרתו של רפלקס זה אצל התינוק ? לאפשר תחושת קרקוע ולאפשר התמסרות אל הקרקע דרך בסיס המגע. ברוב הקפיצות בסיס זה הוא משטחי סוליות כפות הרגליים. הרפלקס כבר מזמן נטמע אצלינו בדפוס תנועה מורכב יותר, אך תשומת לב לתחושת הקרקע תחת כפות הרגליים ? חיפוש המגע הספציפי של תחושת הקרקע ? מייצרת אפקט מקרקע דומה ומאפשרת לנו להתמסר עם משקל הגוף אל הקרקע.
הסוד הגלוי הוא שכאשר אנו מפנים תשומת לב לתחושות המגע ומייצרים את אפקט הקרקוע, משתנים חווית הקפיצה וגם ביצועה.
מתוך השיחה התחלנו שנינו לקפץ תוך חקירה של השפעת אפקט תשומת הלב לתחושת כף הרגל על הקרקע על יכולת הקפיצה, על תחושת הקפיצה, על גובה הקפיצה ועל הכיף של הקפיצה. בכל פעם שהסבנו את תשומת ליבנו ושמנו את `עצמנו` תחושתית בתוך כפות הרגליים ? הקפיצות שלנו היו גבוהות יותר, מאומצות פחות, והרבה יותר כייפיות.
אז בפעם הבאה שאתם `קופצים` ? לחנות/ לבקר חברים בסוכה/מעל לנחל או לתוך המים ? נסו לשים את התודעה שלכם במגע כפות הרגליים (בתוך הנעליים או בלעדיהן) עם המשטח שתחתיהן, וספרו לי איך היה.
חג קפיצות שמח!
מי שלא מכיר את הרפליקה הזו מהמערכון הידוע של חידון התנ"ך בתוכנית המיתולוגית "לול" כדאי לו שיעשה קפיצה אחורנית בזמן בחסותה של יוטיוב. לי היא `קופצת`, כשאני עוסקת במוכנות שלנו להיפרד מהקשר הפיזי עם הקרקע, שהיא מהותה של הקפיצה, ובהתחברות אל תחושת הריחוף, הניתוק, החופש, וגם הפחד מהלא יציב ולא נודע.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני תמיד אהבתי לקפוץ.
קפצתי מעל שלוליות, מצד אחד של הנחל לצידו האחר, מהמקפצות של הבריכה. קפצתי ראש למים (לקח לי זמן ומוכנות לוותר על שמירת המבט אל קו האופק = `רפלקס` הישרדותי חשוב). קפצתי לרוחק ולגובה, באירועים מיוחדים קפצתי בטרמפולינה, שלא היתה מצרך לכל קונה. אהבתי לשחק 4 מקלות, קלאס בו קפצנו ממשבצת למשבצת, מרגל אחת לשתיים ומשתיים לאחת. אהבתי מאד לקפוץ בשיעורי המחול, בעיקר את הקפיצות הגדולות מ`הפינה` (קפיצות החוצות את הסטודיו בקו אלכסוני מפינה מנוגדת אחת לאחרת).
הקפיצות היו רגעי החופש שלי.
אני אוהבת לחוש את הדחיפה של הקפיצה, שדורשת ממני לאסוף את כוחותי ולרכזם לנקודה ספציפית במרחב ובזמן, רגע בו אני נשלחת לאוויר בשיא כוחותי. לעתים אני חרדה מקפיצות בהן צריך להקפיד שלא לפספס את ה`קו`, כמו בקפיצה לרוחק, אבל מהפעולה עצמה ? תמיד נהניתי ועדיין נהנית.
עם השנים, כשהפסקתי להיות רקדנית פעילה, והתחלתי ללמד מחול ותנועה, מן הסתם ? קפצתי פחות. גם הגיל עושה את שלו בנושא. אמנם, כמורה, אני `גונבת` הזדמנויות לקפוץ עם תלמידי, אבל מן הסתם ? קופצת פחות.
עם הילדים שלי ? קפצתי ודילגתי הרבה, עד שלבת שלי נדמה היה שכבר `עברתי את הגיל` בשביל זה, בכל זאת אמא מקפצת היא לא מוצר אטרקטיבי לילדה בתחילת גיל העשרה שלה.
באימוני היוגה (אשטנגה) קפצתי במעברים בין תנוחות ונהניתי להעביר יותר תפקידי דחיפה גם לזרועות.
למה `קפצה לי` הקפיצה פתאם?
זה התחיל במפגש/שיחה עם קולגה. דיברנו על קפיצות, לאחר התבוננות שלו בילדו מתאמן בקפיצות למשחק כדורגל. נדמה הי לו שלמרות שהנער קופץ- הוא לא באמת `קופץ`. מתיאורו נשמע לי, שלמרות שכל מכניזם הקפיצה נמצא בפעולה - משהו באופן בו עוברת התנועה מכפות הרגל דרך הקרסוליים, אל הברכיים ואל מפרקי הירך ? אינו מעביר את הכוח באופן יעיל.
כי בעצם... מה יש בה בקפיצה?
קפיצה הינה התנגדות מרוכזת לכוח המשיכה ואיתגורו באמצעות דחיפה מהקרקע ושליחת הגוף הרחק מהקרקע ? מעלה + כיוונים נוספים. לעתים משולבות בקפיצה פעולות נוספות כגון סיבוב, תנועות זרועות ורגליים ואפילו גו.
למעשה, כדי שנוכל לקפוץ, כלומר, כדי שנוכל להתנגד לכוח המשיכה - אנחנו צריכים קודם לכן להתחבר אליו. זאת אומרת שאנחנו צריכים שהגוף יחווה את החיבור אל הקרקע, כדי שיוכל ביעילות לדחוף ממנו, ואנחנו צריכים לתאם את התנועה העוברת מכפות הרגליים, או מבסיס הדחיפה הגופני, דרך המפרקים הסמוכים אליו בזה אחר זה כדי לאפשר לכוח להגיע אל מרכז הכובד של הגוף (בגדול - אזור האגן) ולהניע אותו הרחק מהקרקע.
על מנת שתנועה מורכבת כזו תתרחש באופן יעיל והרמוני (כן...יש קשר בין יעילות והרמוניה), הגוף צריך תיאום = תקשורת עצבית יעילה ונכונה בין חלקי הגוף. מקור תקשורת זו הוא בהתפתחות דפוסי התנועה שלנו בחודשי חיינו הראשונים והיא בנויה במקורה על רפלקסים. אחד מהרפלקסים האלה, הוא רפלקס ה TLR, המעלה את הטונוס בתאי הגוף הנמצאים במגע עם הקרקע. מטרתו של רפלקס זה אצל התינוק ? לאפשר תחושת קרקוע ולאפשר התמסרות אל הקרקע דרך בסיס המגע. ברוב הקפיצות בסיס זה הוא משטחי סוליות כפות הרגליים. הרפלקס כבר מזמן נטמע אצלינו בדפוס תנועה מורכב יותר, אך תשומת לב לתחושת הקרקע תחת כפות הרגליים ? חיפוש המגע הספציפי של תחושת הקרקע ? מייצרת אפקט מקרקע דומה ומאפשרת לנו להתמסר עם משקל הגוף אל הקרקע.
הסוד הגלוי הוא שכאשר אנו מפנים תשומת לב לתחושות המגע ומייצרים את אפקט הקרקוע, משתנים חווית הקפיצה וגם ביצועה.
מתוך השיחה התחלנו שנינו לקפץ תוך חקירה של השפעת אפקט תשומת הלב לתחושת כף הרגל על הקרקע על יכולת הקפיצה, על תחושת הקפיצה, על גובה הקפיצה ועל הכיף של הקפיצה. בכל פעם שהסבנו את תשומת ליבנו ושמנו את `עצמנו` תחושתית בתוך כפות הרגליים ? הקפיצות שלנו היו גבוהות יותר, מאומצות פחות, והרבה יותר כייפיות.
אז בפעם הבאה שאתם `קופצים` ? לחנות/ לבקר חברים בסוכה/מעל לנחל או לתוך המים ? נסו לשים את התודעה שלכם במגע כפות הרגליים (בתוך הנעליים או בלעדיהן) עם המשטח שתחתיהן, וספרו לי איך היה.
חג קפיצות שמח!
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?