חיפוש מהיר
מועדפים שלי
המוח המנבא ותקציב הגוף על פי ד"ר ליסה פלדמן בארט
המוח המנבא ותקציב הגוף לפי הגישה של ליסה פלדמן בארט
לפי התאוריה של Lisa Feldman Barrett, המוח אינו רק מגיב לעולם אלא כל הזמן מנבא אותו. הוא מנסה לחזות מה עומד לקרות, מה הגוף יצטרך, ואיך כדאי לפעול עוד לפני שאנחנו מודעים לכך. רגשות, לפי הגישה הזו, אינם תוכנות קבועות שנולדים איתן, אלא חוויות שהמוח בונה מתוך תחושות גוף, זיכרונות, הקשר, שפה וניסיון עבר.
המושג תקציב הגוף, Body Budget, מתאר את האופן שבו המוח מנהל את משאבי הגוף, למשל שינה, אנרגיה, סוכר, נשימה, מתח וקשר חברתי. כשהתקציב בגרעון, העולם נחווה אחרת, עם יותר איום, חרדה, עצבנות או ייאוש. כשהגוף מאוזן יותר, גם התחזיות של המוח משתנות והעולם נראה מעט פחות מסוכן ומכביד.
המשמעות העמוקה היא שרגשות וזהות אינם קבועים או מי שאנחנו באמת, אלא דפוסים נלמדים שהמוח חוזר ובונה. אם המוח לומד דרך חזרתיות וניבוי, אז צעדים קטנים ויומיומיים יכולים להתחיל לשנות את המודל הפנימי שלו.
- שינה טובה יותר.
- תנועה יומיומית.
- קשר אנושי בטוח.
- למידה של שפה רגשית מדויקת יותר.
- עצירה לפני תגובה אוטומטית.
- חוויות חדשות קטנות שחוזרות על עצמן.
כל אלה אינם טיפים שוליים, הם קלט שהמוח משתמש בו כדי לעדכן את התחזיות שלו על העולם ועל עצמנו. במקום לחשוב אני אדם חרד, הגישה הזו פותחת אפשרות לחשוב שהמוח שלי למד לנבא סכנה לעיתים קרובות. מה שנלמד יכול גם להשתנות.
אחד הרעיונות המרכזיים אצל בארט הוא שדיוק רגשי, emotional granularity, משנה חיים. ככל שיש לנו יותר מילים, הבחנות ומשמעות למה שאנחנו מרגישים, כך למוח יש יותר אפשרויות תגובה ופחות אוטומטיות, וזה פותח מרחב לשינוי ביחס לרגשות ולזהות.
לפני המדע: סיפור קטן על יום אחד עמוס
רגע לפני שנכנסים למונחים כמו מוח מנבא ותקציב הגוף, כדאי לעצור ולחשוב על יום רגיל מאוד. השעון המעורר מצלצל קצת מוקדם מדי, היד נשלחת אוטומטית לנייד, ההודעות והחדשות מתחילות לזרום עוד לפני שהגוף הספיק להבין שהוא קם. כבר במיטה מרגישים דופק מואץ, רשימת משימות אינסופית, אולי גם תחושת כבדות או לחץ שאי אפשר לשים עליה בדיוק את האצבע.
בהמשך היום, תנועה בפקקים, ישיבה ארוכה מול מסכים, אינספור החלטות קטנות וגדולות, אולי גם שיחה אחת לא פשוטה. בערב, במקום מנוחה, שוב מסך, שוב רשתות, שוב השוואות. לא קרה "אירוע דרמטי", אבל משהו בתוכנו יודע שהיום הזה גבה מחיר – פיזי ורגשי.
ד"ר ליסה פלדמן בארט מציעה להסתכל על היום הזה בעיניים אחרות לגמרי. מבחינתה, זה לא רק "יום עמוס" אלא יום שבו המוח שלנו עבד ללא הפסקה כדי לנבא את העתיד, להיערך אליו ולנהל תקציב מורכב מאוד של משאבים פנימיים. בתוך החיים האלה, היא טוענת, טמון גם המפתח לשינוי – לא דרך מחיקה של העבר, אלא דרך הבנה מחודשת של איך המוח פועל ואיך אפשר להתחיל לעבוד איתו ולא רק נגדו.
מתוך נקודת המבט הזאת היא מגיעה לאחת הקביעות המסקרנות שלה: אין לנו זהות אחת קבועה שמחכה להתגלות, אלא זהות שנוצרה ומתעדכנת כל הזמן דרך המעשים, ההרגלים וההקשרים שלנו. וזה בדיוק המקום שבו נכנסת האמירה הנועזת שאפשר להתחיל לשנות מי שאנחנו בתוך כחודש, באמצעות צעדים יומיומיים קטנים שמתחשבים במוח המנבא ובתקציב הגוף שלנו.
שאלות ותשובות קצרות: איך זה נשמע בקולה של ד"ר בארט
כדי לקרב את הרעיונות אל החיים היומיומיים, אפשר לדמיין מקבץ שאלות ותשובות קצרות, בסגנון שיחה עם ד"ר ליסה פלדמן בארט, שמרחיבות נקודות שלא הופיעו במאמר המקורי בצורה מפורשת.
האם אני "תקוע" בגלל העבר שלי?
לפי בארט, העבר שלך חשוב כי הוא חומר הגלם שהמוח משתמש בו לניבויים, אבל הוא לא גזר דין. המוח אינו מקרין שוב ושוב סרט ישן, אלא בוחר בכל רגע איזה חלקים מהעבר להדליק כדי לשרת את ההווה. כאשר אנחנו יוצרים חוויות חדשות, פרשנויות חדשות וסביבות חדשות, אנחנו נותנים למוח חומרים אחרים לעבוד איתם, וכך גם העבר עצמו מתחיל "להתפרש מחדש" מתוך נקודת מבט עדכנית יותר.
מה תפקיד הגוף בסיפור של רגשות וזהות?
בעיניה של בארט, אין הפרדה אמיתית בין מוח לגוף. היא מתארת את המוח כמנהל תקציב שמנסה לשמור על הגוף במצב שבו יש לו מספיק אנרגיה להתמודד עם מה שמגיע. כאשר התקציב במינוס כרוני, כל דבר קטן מרגיש כמו איום גדול. לכן, עבודה על שינה, תזונה, תנועה וקשרים תומכים אינה רק "טיפוח עצמי", אלא חלק מרכזי מעבודת זהות ומריפוי רגשי.
אז איפה נכנס החלק של האחריות האישית?
בארט שמה גבול ברור בין אשמה לבין אחריות. אין לנו שליטה על התנאים לתוכם נולדנו, על אירועים טראומטיים או על מבנים חברתיים שמכבידים עלינו. יחד עם זאת, בכל מקום שבו יש אפילו קצת מרחב תמרון, יש משמעות לבחירות הקטנות שלנו – למשל, האם אוסיף עוד לילה ללא שינה, עוד גלילה אינסופית, או שאעשה צעד קטן אחד לטובת תקציב הגוף. בעיניה, האחריות הזאת היא לא עונש אלא הזדמנות לתפוס מחדש חלק מההגה של החיים.
מה הקשר לעולם התנועה, האמנות והטיפול דרך הגוף?
עבור קהילת העוסקים בגוף, תנועה ויצירה, הרעיונות של בארט מהווים אישור מדעי למה שהם מרגישים כבר שנים. כאשר אנחנו רוקדים, נושמים, מתנסים באלתור או במגע בטוח, אנחנו לא רק "משחררים" או "פורקים". אנחנו מספקים למוח חוויות חדשות שמסמנות לו שאפשר לנבא את העולם וגם את עצמנו בצורה פחות מאיימת ויותר פתוחה. כך תרגול גופני, אמנותי או טיפולי הופך למרחב שבו נכתבת זהות חדשה, צעד ועוד צעד.
להעמקה נוספת
למי שרוצה להמשיך ולחקור, מומלץ לעיין בספריה של ד"ר ליסה פלדמן בארט העוסקים במוח, רגשות ותקציב הגוף, וכן בהרצאות ובפודקאסטים שבהם היא מפרטת את רעיונותיה על המוח המנבא, על רגשות כנבנים ועל האפשרות לעצב מחדש את הזהות דרך פעולות יומיומיות והקשרים גופניים וחברתיים חדשים.
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?