חיפוש מהיר
מועדפים שלי
שקט עסוק- תחושת עומס במקום שמחפש שלווה
להקת המחול ורטיגו נעה על הגבול הדק שבין מחול פופולרי לאמנותי, ומרבה לעסוק בנושאים חברתיים. על-פי התכנייה בחרה הכוריאוגרפית נעה ורטהיים לעסוק "בהתנגשות בין השקט הפנימי וההתמסרות הטוטאלית של הגוף לכוח הכבידה לבין הרעש של הסביבה והבאז שקיים בתוכנו..
ורטהיים מבקשת מהרקדנים לשוב ולהיות חלק מהשלם ולא להשתלט עליו.
נראה שנקודת התורפה של העבודה, שיש בה רגעים יפים למדי, היא בדיוק במקום שאותו היא מנסה לבחון ולהציע כאלטרנטיבה - אל מול העומס שמאפיין את חיינו באה השאיפה לפשטות, הרצון "להתחבר לאנרגיית החיים הקושרת אותנו לאדמה".
אותו מקום פשוט ושקט שקיים בעבודה - התמסרות הרקדנים הטובים לגוף ולתנועה, נפגם מהעיסוק שמסביב.
על הבמה נמצאים מסכי וידאו שעליהם מוקרנות תמונות יפות המייצגות את המקום השקט, והרקדנים מרבים להתעסק בהם.
כל זה אינו נעשה כחלק מהמתרחש על הבמה ופוגם ביכולת של הצופה להתחבר אל אותו מקום שקט שורטהיים כל-כך רוצה להגיע אליו.
פתיחת המופע מרשימה. על במה חשופה ניצבים שישה כסאות גבוהים שבחזיתם מסכי וידיאו.
על הכסאות יושבים הרקדנים ותוך כדי סולו מעניין של רקדן הנע כחיה הם מרימים את חולצותיהם וחושפים את גבם, שעליו מוטבע ברקוד בשחור.
התמונה מעלה אסוציאציות של פולחן, כמו השפה התנועתית המערבת מוטיבים של ריקוד קמאי, שבטי, לצד קומפוזיציות נקיות. סמל הברקוד לא חוזר בהמשך, ונותר בגדר רעיון בלבד.
המוזיקה המצוינת של רן בגנו לוקחת את הקהל בתחילה למקום לא נינוח - אכן רועש ומטריד כאשר, ככל שמתקדמים הרקדנים אל המקום השקט המיוחל היא הופכת הרמונית וסוחפת ביופיה.
יש בעבודה רעיונות מעניינים המבוצעים היטב על-ידי רקדנים טובים, אך לצד זאת קיימת תחושה של עשיית יתר, יותר מדי תפאורה, יותר מדי עניינים שמתרחשים על הבמה כשלא תמיד יש קשר הדוק ביניהם.
למשל בקטע קבוצתי יפהפה של חמש נשים, שבסופו נכנסים עוד רקדנים אל הבמה ומזיזים את המסכים כשהריקוד עדיין נמשך. הרקדנים הופכים לפתע לפועלי במה המתעסקים בתפאורה ומנסים לא להפריע , אך כמובן שתשומת הלב מוסחת מהריקוד אל הפעולות שלהם.
מצא חן בעיני במיוחד קטע שבו הרקדנים נעים לאט ובאיפוק כשהתנועה שלהם מזכירה זקיקים או יצורים תת-מימיים, כשברקע נשמעות הוראות נסיעה של מכשיר gps. הרקדנים אינם נשמעים להוראות- פנה ימינה, בפניה הבאה שמאלה, והקול במכשיר מוכיח אותם על טעותם וכמו תובע מהם לעשות מה שאמרו להם.
התוצאה משעשעת ומחוכמת, ומבהירה היטב את הרעיון של השתלטות המדיה על חיינו.
07/04/2008 גלובס
נראה שנקודת התורפה של העבודה, שיש בה רגעים יפים למדי, היא בדיוק במקום שאותו היא מנסה לבחון ולהציע כאלטרנטיבה - אל מול העומס שמאפיין את חיינו באה השאיפה לפשטות, הרצון "להתחבר לאנרגיית החיים הקושרת אותנו לאדמה".
אותו מקום פשוט ושקט שקיים בעבודה - התמסרות הרקדנים הטובים לגוף ולתנועה, נפגם מהעיסוק שמסביב.
על הבמה נמצאים מסכי וידאו שעליהם מוקרנות תמונות יפות המייצגות את המקום השקט, והרקדנים מרבים להתעסק בהם.
כל זה אינו נעשה כחלק מהמתרחש על הבמה ופוגם ביכולת של הצופה להתחבר אל אותו מקום שקט שורטהיים כל-כך רוצה להגיע אליו.
פתיחת המופע מרשימה. על במה חשופה ניצבים שישה כסאות גבוהים שבחזיתם מסכי וידיאו.
על הכסאות יושבים הרקדנים ותוך כדי סולו מעניין של רקדן הנע כחיה הם מרימים את חולצותיהם וחושפים את גבם, שעליו מוטבע ברקוד בשחור.
התמונה מעלה אסוציאציות של פולחן, כמו השפה התנועתית המערבת מוטיבים של ריקוד קמאי, שבטי, לצד קומפוזיציות נקיות. סמל הברקוד לא חוזר בהמשך, ונותר בגדר רעיון בלבד.
המוזיקה המצוינת של רן בגנו לוקחת את הקהל בתחילה למקום לא נינוח - אכן רועש ומטריד כאשר, ככל שמתקדמים הרקדנים אל המקום השקט המיוחל היא הופכת הרמונית וסוחפת ביופיה.
יש בעבודה רעיונות מעניינים המבוצעים היטב על-ידי רקדנים טובים, אך לצד זאת קיימת תחושה של עשיית יתר, יותר מדי תפאורה, יותר מדי עניינים שמתרחשים על הבמה כשלא תמיד יש קשר הדוק ביניהם.
למשל בקטע קבוצתי יפהפה של חמש נשים, שבסופו נכנסים עוד רקדנים אל הבמה ומזיזים את המסכים כשהריקוד עדיין נמשך. הרקדנים הופכים לפתע לפועלי במה המתעסקים בתפאורה ומנסים לא להפריע , אך כמובן שתשומת הלב מוסחת מהריקוד אל הפעולות שלהם.
מצא חן בעיני במיוחד קטע שבו הרקדנים נעים לאט ובאיפוק כשהתנועה שלהם מזכירה זקיקים או יצורים תת-מימיים, כשברקע נשמעות הוראות נסיעה של מכשיר gps. הרקדנים אינם נשמעים להוראות- פנה ימינה, בפניה הבאה שמאלה, והקול במכשיר מוכיח אותם על טעותם וכמו תובע מהם לעשות מה שאמרו להם.
התוצאה משעשעת ומחוכמת, ומבהירה היטב את הרעיון של השתלטות המדיה על חיינו.
07/04/2008 גלובס
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?