שפת הבלט הקלאסי ב"ציפורנים" של פינה באוש



להכיר בעבר ולחיות את ההווה: קריאה אינטרטקסטואלית של שפת הבלט הקלאסי ביצירה ציפורנים מאת פינה באוש

במאמר זה אני מבקשת לבחון את השימוש שעושה פינה באוש (Bausch) בשפת הבלט הקלאסי ביצירתה ציפורנים (1983Nelken, ). אבחן את הריקוד ציפורנים באמצעות המושג אינטרטקסטואליות, שאותו טבעה לראשונה ג`וליה קריסטבה, כאשר תיארה את התלות ההדדית בין טקסט מסוים לטקסטים שקדמו לו (Kristeva, 1980:69). קריסטבה הגדירה את המונח בהתייחסה למדיום הטקסטואלי בלבד, אבל הוא קיבל משמעות רחבה ואפשר להחיל אותו גם על יצירות אמנות מתחום הבמה ומתחומים אחרים (Adshead-Lansdale, 1999:15). במאמר אציג את ציפורנים כיצירה אינטרטקסטואלית, המתייחסת לשפת הבלט הקלאסי כאל "טקסט קדום" שהיא "מצטטת", ובאמצעותו היא מגדירה גם את שפת התנועה שלה. אראה כיצד הניגודים בין שפת תיאטרון המחול של באוש לזו של הבלט הקלאסי מצביעים על הקשר שמקיימת באוש עם מסורת העבר של הבלט הקלאסי; מצד שני, באמצעות חשיפת הקודים התרבותיים והחברתיים שמאפיינים את הבלט הקלאסי, מראה באוש את הזרות וחוסר הרלוונטיות שלו למציאות ולשפה העכשוויות.

למושג אינטרטקסטואליות יש חשיבות רבה בהתפתחות החשיבה הפוסט-מודרנית והשימוש בו חרג, כאמור, מהדיון הספרותי. קריסטבה (1980) טבעה את המונח אינטרטקסטואליות כאשר הצביעה על העובדה שטקסטים ספרותיים נשענים על טקסטים ספרותיים שקדמו להם ומתכתבים עמם. הטקסט אינו יחידה אוטונומית הרמטית, אלא יחידה דינמית המקיימת זיקה גלויה או מובלעת עם מערכות אידיאולוגיות וסוציו-היסטוריות חיצוניות, הטעונות בקודים ובקולות שונים ((Kristeva, 1980:69. החידוש שהציגה קריסטבה במונח אינרטקסטואליות, אשר הפך עם הזמן למושג פוסט-מודרני מובהק, טמון בעובדה שהיא התייחסה לראשונה לטקסקט הספרותי כאל יחידה דינמית רב קולית. אינטרטקסט מתאר את המצב הדינמי שבו טקסט אחד תמיד מתייחס לטקסטים שקדמו לו. לכן הוא אינו מהווה יחידה עצמאית, אלא תלוי במערכות סימנים נוספות שגם הן תלויות במערכות סימנים אחרות. כל טקסט, לפיכך, הוא אסופה של "ציטוטים", המתכתבים עם מסורת העבר, וכדי להבין אותו, נדרש הקורא/הצופה להכיר את המטען התרבותי שממנו הוא מורכב.
לרכישה: תמונע 03-5629462

המאמר פורסם גם כאן »