חיפוש מהיר
מועדפים שלי
מלה תנועה מלה
מלה תנועה מלה ? מקום המלה, מקום התנועה התיישבתי לכתוב על המלה ועל התנועה. בשבילי לכתוב על מקום המלה ומקום התמונה פירושו לכתוב על שפה.
כתיבה על שפה היא מחקר שאני עושה זה שלושים שנה דרך היצירה שלי, וכמו שנראה לי עכשיו, ברגע זה ממש, המחקר ימשיך ויילך אתי, כחסד הזמן שיינתן לי.
יצירת שפה ראשיתה בחיפוש, אי שקט לא מודע אחרי איזה סוג של דיוק שחסר לך, חסר לך בכלי הביטוי שלך, חסר לך בסביבה, מין פער שאתה רוצה לבטא, ורק אם תבטא אותו בדיוק תוכל להבין משהו ביצירה הנפלאה שנקראת "עולם", נקראת "אנשים", נקראת "קשר", נקראת "חיים", ואז ללכת הלאה עד לפעם הבאה... ושוב.
המשכה של יצירת שפה הוא הזמן, ועבודה, עבודה, עבודה. הזמן הוא תהליך שמוליד תוצאה והתוצאה היא ההתדיינות החדשה שלך עם עצמך ועם אנשים, שמולידה את המשך המחקר ואת התוצאה הבאה, וכך הלאה וכך הלאה... הזמן הוא גם התהוות האישיות שלך כאדם וכיוצר, שינויי התקופה והסביבה שבהן אתה חי, שינויים חברתיים, דתיים, פוליטיים... העולם זז, לובש ופושט צורה ותוכן ומן הסתם אני חלק ממנו.
מצב קיים (רצוי).
תשוקה וצורך אין-סופיים לגעת ולבטא, להתקרב ולבטא, ללכת בדרך שכל שנייה בה אני נוגעת בחוויה שנקראת אני, בתוך החיים. צורך לתעד לעצמי את החיים ממקומות המסתור שאינם מוצאים לאור, ואולי להגיד... שהסוד הזה שנקרא חיים הוא שווה?
שורש המלה יצירה הוא יצר. בתוכה חבויה המלה יצור. היצירה מתחילה ביצר, אימפולס, אינסטינקט פיסי ונפשי של יצור חי לחיות ולהישרד. כל יצור חי צריך שפה ומסגרת כדי שיוכל לחיות, יוכל לשרוד. תינוק נולד אל תוך עולם, באינסטינקט הבסיסי שלו הוא יונק, ישן ופולט את צרכיו. מרגע יציאתו לעולם משתחרר הבכי. הבכי הוא הצורה הראשונית שבה הוא מבטא את עצמו, תחילתה של שפה. בתוך הרחם הוא מאובזר ומוגן לחלוטין. מחוץ לרחם מתחילים הפערים. גן העדן האולטימטיבי (האבוד) נגמר. הבכי מתחיל לבטא את הפערים, הבכי מדבר את עולמו של התינוק אל הסביבה כדי לחיות.
שפה ? צורת ביטוי של צרכי, רגשותי, מחשבותי וכל קיומי אל מישהו שמחוץ לי, דרך שבאמצעותה הוא יכול לשמוע אותי ולהיות סוג של פרטנר שמאפשר את קיומי על פני האדמה הזאת.
עם הזמן השפה מאפשרת לי כלי לדבר עם עצמי, להבין את מחשבותי, צרכי, רגשותי, חלומותי, חסרי, שאלותי, פחדי, תשוקותי.
אם כך, שפה היא צורך קיומי כדי לחיות.
יצירת שפה ראשיתה בחיפוש, אי שקט לא מודע אחרי איזה סוג של דיוק שחסר לך, חסר לך בכלי הביטוי שלך, חסר לך בסביבה, מין פער שאתה רוצה לבטא, ורק אם תבטא אותו בדיוק תוכל להבין משהו ביצירה הנפלאה שנקראת "עולם", נקראת "אנשים", נקראת "קשר", נקראת "חיים", ואז ללכת הלאה עד לפעם הבאה... ושוב.
המשכה של יצירת שפה הוא הזמן, ועבודה, עבודה, עבודה. הזמן הוא תהליך שמוליד תוצאה והתוצאה היא ההתדיינות החדשה שלך עם עצמך ועם אנשים, שמולידה את המשך המחקר ואת התוצאה הבאה, וכך הלאה וכך הלאה... הזמן הוא גם התהוות האישיות שלך כאדם וכיוצר, שינויי התקופה והסביבה שבהן אתה חי, שינויים חברתיים, דתיים, פוליטיים... העולם זז, לובש ופושט צורה ותוכן ומן הסתם אני חלק ממנו.
מצב קיים (רצוי).
תשוקה וצורך אין-סופיים לגעת ולבטא, להתקרב ולבטא, ללכת בדרך שכל שנייה בה אני נוגעת בחוויה שנקראת אני, בתוך החיים. צורך לתעד לעצמי את החיים ממקומות המסתור שאינם מוצאים לאור, ואולי להגיד... שהסוד הזה שנקרא חיים הוא שווה?
שורש המלה יצירה הוא יצר. בתוכה חבויה המלה יצור. היצירה מתחילה ביצר, אימפולס, אינסטינקט פיסי ונפשי של יצור חי לחיות ולהישרד. כל יצור חי צריך שפה ומסגרת כדי שיוכל לחיות, יוכל לשרוד. תינוק נולד אל תוך עולם, באינסטינקט הבסיסי שלו הוא יונק, ישן ופולט את צרכיו. מרגע יציאתו לעולם משתחרר הבכי. הבכי הוא הצורה הראשונית שבה הוא מבטא את עצמו, תחילתה של שפה. בתוך הרחם הוא מאובזר ומוגן לחלוטין. מחוץ לרחם מתחילים הפערים. גן העדן האולטימטיבי (האבוד) נגמר. הבכי מתחיל לבטא את הפערים, הבכי מדבר את עולמו של התינוק אל הסביבה כדי לחיות.
שפה ? צורת ביטוי של צרכי, רגשותי, מחשבותי וכל קיומי אל מישהו שמחוץ לי, דרך שבאמצעותה הוא יכול לשמוע אותי ולהיות סוג של פרטנר שמאפשר את קיומי על פני האדמה הזאת.
עם הזמן השפה מאפשרת לי כלי לדבר עם עצמי, להבין את מחשבותי, צרכי, רגשותי, חלומותי, חסרי, שאלותי, פחדי, תשוקותי.
אם כך, שפה היא צורך קיומי כדי לחיות.
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?