חיפוש מהיר
מועדפים שלי
לעשות אהבה חושנית עם החיים
לעשות אהבה חושנית עם כל נשימה
לעשות אהבה עם החיים / ד"ר דקלה אורן
זכור לי היטב שיעור בקולג` לכירופרקטיקה בכיתה לטיפול בתינוקות. המורה, דוקטור פיש, הורה לנו "לעשות אהבה עם המטופלים". ואני התבוננתי בו בעיניים פעורות והפנמתי את דבריו. שנים חלפו והרעיון של לעשות אהבה עם החיים הולך ומתעצם. כשאנו נמצאות באהבה ובקשב לחושים, היכולת שלנו לפגוש בחיים מקבלת משמעויות נשגבות.
במסגרת טיפולי הכירופרקטיקה ותרפיית הקרניו-סקרל אני עושה אהבה עם תינוק בין יומו ועם אשה בת שמונים וכמה, חשה את הגוף, את הפעימות ברבדים העמוקים ביותר, חשה את החסימות וממיסה אותם בכוח האהבה.
מובן שאין הכוונה לטיפולים שיש בהם אפילו צל של רמז למיניות או ניצול. להיפך: היכולת לבוא מאהבה שאינה מופנית לאובייקט ואינה מותנית בדבר, מאפשרת להציע טיפול שמגיע ונוגע בכול אחת ואחד ללא הבדל גיל ומין ואינו מאיים או מנצל. את החושניות אנו מטמירים והיא הופכת לכוח עצום, שיש ביכולתו לחדור אל התאים הקטנים ביותר ולהמיס קרחונים.
וכך, נעה בין הרבדים השונים של חיי, אני שומעת מוסיקה ועושה אהבה עם פריטת האגודל על מיתר הגיטרה. עושה אהבה עם הרוח החרישית שמלטפת את העשבים ונסערת עם משבים עוצמתיים. שוכבת עירומה על סלע וחשה את חומו שנאגר במשך היום. קוטפת עלים לסלט אחד אחד, מלטפת אותם, וכן, עושה אהבה. נוגעת, טועמת, מריחה, מקשיבה ומתבוננת. ומעבר לכך חשה את מה שעדיין לא ניתן להגדיר במילים.
הפילוסופיה הטאנטרית מקבלת תשומת לב רבה בחברה המערבית כיום, וזאת כאשר, לצערנו, הדורות הצעירים מקבלים את השכלתם המינית מתרבות הפורנו.
לאור הרדידות והתסכול שמאפיינים יחסים שאינם כנים, ואין בהם חיבור נשמתי, אנחנו חווים את הכמיהה לדבר האמיתי, לסיפוק עמוק, לנגיעה האלוהית שלא נשכחת לעד. להתעלות ותחושת ההארה שקורות כאשר אנחנו מעזים לחיות.
שנים פגשתי באמירות שעלינו לדאוג בראש ובראשונה להיות מאושרים עם עצמנו ורק כך נוכל להיות מאושרים ביחסים עם בן או בת זוג. שמעתי ולא היה קל להפנים. היה יותר קל לצפות מאחרים להיות אחראית על האושר שלי. שנים רבות התבוננתי בדמותי במראה וראיתי אותה משתנה בהתאם לאינטראקציות עם אנשים אחרים.
אך היו גם רגעים שהצביעו על אפשרות נוספת של אושר בלתי תלוי שחוויתי בהיותי לבדי בטבע. במדבר, ביער, ליד נהר זורם. באותם רגעים חשתי שאכן אינני זקוקה לאיש כדי להיות מסופקת. מאושרת. מצאתי את האושר האמיתי. לא זה שגורם לך לקפוץ בשמחה. לא זה שזורק אותך למצולות רגע אחר כך. אושר שקט של איזון וזרימה הרמונית. איחוד בין האנרגיה הנקבית של האלה שאקטי לזו הזכרית של שיווה האל.
ככול שאני מתבגרת ולומדת עוד על העוצמות הפנימיות והחיבור לאם, לילדה, לאלה, לקוסמת, למכשפה, אני מבינה היטב את כוחה של האהבה הארוטית ואת היכולת ליישם את החיים החושניים בכל רגע ובכל מגע עם יצורים אחרים ועם שאר מתנות הבריאה.
ממשיכה בדרך, עוברת בשערים, לעתים בחשש ולרוב כבר באומץ, ולומדת להבין שהנתינה הגדולה שלנו בתור נשים יכולה לבוא רק ממקום של מלאות, של סיפוק, של אהבה עצמית ושל יכולת לרקוד בראש ובראשונה לבד. במצב כזה של ייחוד ואיחוד עם קסם הבריאה אפשר גם להזמין לריקוד משתתפות ומשתתפים נוספים ולהאיר גם להם את דרכם.
(מתוך הספר "נשים לגופן")
ד"ר דקלה אורן, מורה ותלמידה
כירופרקטורית ויועצת בריאותית לנשים. מטפלת בשיטת האקטיבטור וקרניו סקרל. בעלת מרכז רוח בהר והמרכז הישראלי לקרניו סקרל.
זכור לי היטב שיעור בקולג` לכירופרקטיקה בכיתה לטיפול בתינוקות. המורה, דוקטור פיש, הורה לנו "לעשות אהבה עם המטופלים". ואני התבוננתי בו בעיניים פעורות והפנמתי את דבריו. שנים חלפו והרעיון של לעשות אהבה עם החיים הולך ומתעצם. כשאנו נמצאות באהבה ובקשב לחושים, היכולת שלנו לפגוש בחיים מקבלת משמעויות נשגבות.
במסגרת טיפולי הכירופרקטיקה ותרפיית הקרניו-סקרל אני עושה אהבה עם תינוק בין יומו ועם אשה בת שמונים וכמה, חשה את הגוף, את הפעימות ברבדים העמוקים ביותר, חשה את החסימות וממיסה אותם בכוח האהבה.
מובן שאין הכוונה לטיפולים שיש בהם אפילו צל של רמז למיניות או ניצול. להיפך: היכולת לבוא מאהבה שאינה מופנית לאובייקט ואינה מותנית בדבר, מאפשרת להציע טיפול שמגיע ונוגע בכול אחת ואחד ללא הבדל גיל ומין ואינו מאיים או מנצל. את החושניות אנו מטמירים והיא הופכת לכוח עצום, שיש ביכולתו לחדור אל התאים הקטנים ביותר ולהמיס קרחונים.
וכך, נעה בין הרבדים השונים של חיי, אני שומעת מוסיקה ועושה אהבה עם פריטת האגודל על מיתר הגיטרה. עושה אהבה עם הרוח החרישית שמלטפת את העשבים ונסערת עם משבים עוצמתיים. שוכבת עירומה על סלע וחשה את חומו שנאגר במשך היום. קוטפת עלים לסלט אחד אחד, מלטפת אותם, וכן, עושה אהבה. נוגעת, טועמת, מריחה, מקשיבה ומתבוננת. ומעבר לכך חשה את מה שעדיין לא ניתן להגדיר במילים.
הפילוסופיה הטאנטרית מקבלת תשומת לב רבה בחברה המערבית כיום, וזאת כאשר, לצערנו, הדורות הצעירים מקבלים את השכלתם המינית מתרבות הפורנו.
לאור הרדידות והתסכול שמאפיינים יחסים שאינם כנים, ואין בהם חיבור נשמתי, אנחנו חווים את הכמיהה לדבר האמיתי, לסיפוק עמוק, לנגיעה האלוהית שלא נשכחת לעד. להתעלות ותחושת ההארה שקורות כאשר אנחנו מעזים לחיות.
שנים פגשתי באמירות שעלינו לדאוג בראש ובראשונה להיות מאושרים עם עצמנו ורק כך נוכל להיות מאושרים ביחסים עם בן או בת זוג. שמעתי ולא היה קל להפנים. היה יותר קל לצפות מאחרים להיות אחראית על האושר שלי. שנים רבות התבוננתי בדמותי במראה וראיתי אותה משתנה בהתאם לאינטראקציות עם אנשים אחרים.
אך היו גם רגעים שהצביעו על אפשרות נוספת של אושר בלתי תלוי שחוויתי בהיותי לבדי בטבע. במדבר, ביער, ליד נהר זורם. באותם רגעים חשתי שאכן אינני זקוקה לאיש כדי להיות מסופקת. מאושרת. מצאתי את האושר האמיתי. לא זה שגורם לך לקפוץ בשמחה. לא זה שזורק אותך למצולות רגע אחר כך. אושר שקט של איזון וזרימה הרמונית. איחוד בין האנרגיה הנקבית של האלה שאקטי לזו הזכרית של שיווה האל.
ככול שאני מתבגרת ולומדת עוד על העוצמות הפנימיות והחיבור לאם, לילדה, לאלה, לקוסמת, למכשפה, אני מבינה היטב את כוחה של האהבה הארוטית ואת היכולת ליישם את החיים החושניים בכל רגע ובכל מגע עם יצורים אחרים ועם שאר מתנות הבריאה.
ממשיכה בדרך, עוברת בשערים, לעתים בחשש ולרוב כבר באומץ, ולומדת להבין שהנתינה הגדולה שלנו בתור נשים יכולה לבוא רק ממקום של מלאות, של סיפוק, של אהבה עצמית ושל יכולת לרקוד בראש ובראשונה לבד. במצב כזה של ייחוד ואיחוד עם קסם הבריאה אפשר גם להזמין לריקוד משתתפות ומשתתפים נוספים ולהאיר גם להם את דרכם.
(מתוך הספר "נשים לגופן")
ד"ר דקלה אורן, מורה ותלמידה
כירופרקטורית ויועצת בריאותית לנשים. מטפלת בשיטת האקטיבטור וקרניו סקרל. בעלת מרכז רוח בהר והמרכז הישראלי לקרניו סקרל.
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?