בין בורקס לעיקר
והעיקר- לחיות בשפע
באיזו שפה את מדברת? שפת השפע וההודיה או שפת החסר. כאשר אני מתנהלת לי בעצלתיים בעולם הזה אני שמה לב לאופן שבו אנשים מדברים. על עצמם ועל אחרים. בדרך כלל נוטים להדגיש את החסר. "היה יופי, אבל.. לקחו לי את הצלחת מוקדם מידי, לא נתנו לי להחנות את האוטו ליד, הקפה לא היה איטלקי אלא ערבי..המדריכה לא הסתכלה עלי מספיק.." גם הדיבור הפנימי שמופנה אלינו עצמינו שם דגש על הסבל ועל החוסר. הלקאה עצמית במשפטים כמו: "איזה אידיוט אני.." "אוף, למה לא עשיתי?.." "תמיד אני כזאת שלומיאלית" נוגעים לנו במקומות הכואבים שאותם אנו רגילים לשפשף ולפצוע שוב ושוב.
מתוך ההלקאה, מתוך הדגשת הפגם והחיפוש אחר המושלם שאינו קיים, נוטים רבים וטובים להחמיץ את העיקר. והעיקר אינו נמדד בכמות הבורקס, וגם לא במשכורת החודשית. העיקר הוא גם לא במספר הידוענים שאנו מכירים או בערמות החברה שיש לנו בפייסבוק.
העיקר נמצא ברווח שבין המולקולות החומריות.
העיקר נמצא בכוונה.
אי אפשר לתחום אותו בדקות ספורות או בהשוואת נתונים. גם לא בסקרים חוקרי שוק.
את העיקר פוגשים כשמפסיקים להתאמץ. הוא נמצא במחווה של סתם אדם, בחיכוך של חתול, ביד של תינוק. הוא נמצא בחיוך אמיתי ובאהבה וידידות שמרחיבות את הלב.
העיקר הוא כזה שקוף, אוורירי, ריחני ללא בישום, והצליל שלו הוא הצליל של נשמה מחייכת. המנגינה שלו שרה הודיה לכל רגע, לכל מתת, ובעיקר לאפשרות לחוות אותו. את העיקר.
ביום שישי זה, הייתי מבקשת לשלוח לכם מתנה.














