חיפוש מהיר
מועדפים שלי
שמחה זה עניין רציני
פעם חשבתי שאנשים שמחים הם אנשים שאין להם צרות,
שההתייחסות שלהם לחיים היא שטחית, שהם חפיפניקים, פוטרים כל קושי או עימות כמו שמנפנפים זבוב בהינף יד. שהם לא חכמים במיוחד, לא מוכנים לפגוש רגשות אמיתיים.
זוכרים את הימים בהם נתנו סימנים? - אמרנו שאם מישהי צוחקת הרבה סימן שהיא טיפשה? (למה דווקא מישהי ולא מישהו?) שאם הוא שמח יש לו בטח הרבה כסף? (למה הוא ולא היא?)
פעם גם חשבתי ששמחה זה עוד רגש, לא ממש ערך. הסמינריון הראשון שעשיתי בחיי היה בנושא "ערכים" (לתואר חינוך לא פורמלי) ומה אגיד לכם? - הערך "שמחה" לא עלה שם.
מאז זרמו הרבה מים בנהר הפתוח. למדתי - גם כאדם פרטי וגם כמנחת קבוצות ומטפלת - ש"שמחה" הוא לא רק רגש אלא ערך חשוב מאין כמוהו ואינו מובן מאליו. הוא חשוב לבריאותנו הנפשית, הגופנית, הוא חשוב ליחסים, הוא חשוב בארגונים, הוא חשוב לרחוב הישראלי.
הוא גישה לחיים.
נכון, יש אנשים עליזים מטבעם. השמחה באה להם יותר בקלות. היא חלק מה- D.N.A שלהם. האנרגיה הזו מפעפעת בתוכם ומהם החוצה. אשריהם.
אבל מי האנשים שבאמת סוחטים ממני התפעלות? אלה שהחליטו להיות שמחים למרות נסיבות החיים הקשות.
הם מעסים את שריר השמחה כל יום: מארחים, מטיילים, מקיפים עצמם באנשים אהובים, ממשיכים בתחביבים או מאמצים חדשים הולמים לנסיבות שהשתנו.
לייצר שמחה, להחזיק אותה, לא לתת לציניים (מלשון "צינה") מסביב להשבית אותה ? זה האתגר האמיתי. לעתים די במבט מצמית אחד כדי לשתק. מניסיוני, דווקא הם אלה שכמהים להצטרף להילולה שהשמחים מציעים וכשהם מרשים לעצמם- הם הופכים למסמר השמחה.
כשאנחנו שמחים מתרחשים בנו שינויים פיזיולוגיים וביוכימיים שגורמים לתחושה של רווחה גופנית ונפשית אפילו עד כדי שינוי נקודת המבט שלנו על הסובבים אותנו (גם אלו המעצבנים...) ועל האתגרים שהחיים מזמנים.
השמחה מדבקת, השמחה מרפאת, השמחה מרחיבה : לא רק את הלב ואת המרווחים בין הצלעות אלא גם את מעגל המכרים והחברים .
שמחה זה רגש מפעפע, מרחיב, מדבק שאי אפשר לעמוד בפניו .
כיון שהוא גם ערך - ניתן להנחיל אותו. אם הוא כזה ויש לנו אותו במינון גבוה מאשר לאחרים למה שלא נחלוק אותו איתם?
20 ? נתרום למבצעי התרמה שונים ושמחה חינם לא? למה שלא נדביק בשמחתנו את מי שבסביבה? כל כך פשוט להיכנס לחנות במאור פנים, להצהיל ברכה למאבטח במגרש החניה, להתבונן על סיטואציות מצחיקות ברחוב ולזרוק בדיחה ספונטנית מהלב, להעניק מתנה בלי לחכות לתמורה.
אפשרי להתחייב לחיות מתוך שמחה !
זוכרים את הימים בהם נתנו סימנים? - אמרנו שאם מישהי צוחקת הרבה סימן שהיא טיפשה? (למה דווקא מישהי ולא מישהו?) שאם הוא שמח יש לו בטח הרבה כסף? (למה הוא ולא היא?)
פעם גם חשבתי ששמחה זה עוד רגש, לא ממש ערך. הסמינריון הראשון שעשיתי בחיי היה בנושא "ערכים" (לתואר חינוך לא פורמלי) ומה אגיד לכם? - הערך "שמחה" לא עלה שם.
מאז זרמו הרבה מים בנהר הפתוח. למדתי - גם כאדם פרטי וגם כמנחת קבוצות ומטפלת - ש"שמחה" הוא לא רק רגש אלא ערך חשוב מאין כמוהו ואינו מובן מאליו. הוא חשוב לבריאותנו הנפשית, הגופנית, הוא חשוב ליחסים, הוא חשוב בארגונים, הוא חשוב לרחוב הישראלי.
הוא גישה לחיים.
נכון, יש אנשים עליזים מטבעם. השמחה באה להם יותר בקלות. היא חלק מה- D.N.A שלהם. האנרגיה הזו מפעפעת בתוכם ומהם החוצה. אשריהם.
אבל מי האנשים שבאמת סוחטים ממני התפעלות? אלה שהחליטו להיות שמחים למרות נסיבות החיים הקשות.
הם מעסים את שריר השמחה כל יום: מארחים, מטיילים, מקיפים עצמם באנשים אהובים, ממשיכים בתחביבים או מאמצים חדשים הולמים לנסיבות שהשתנו.
לייצר שמחה, להחזיק אותה, לא לתת לציניים (מלשון "צינה") מסביב להשבית אותה ? זה האתגר האמיתי. לעתים די במבט מצמית אחד כדי לשתק. מניסיוני, דווקא הם אלה שכמהים להצטרף להילולה שהשמחים מציעים וכשהם מרשים לעצמם- הם הופכים למסמר השמחה.
כשאנחנו שמחים מתרחשים בנו שינויים פיזיולוגיים וביוכימיים שגורמים לתחושה של רווחה גופנית ונפשית אפילו עד כדי שינוי נקודת המבט שלנו על הסובבים אותנו (גם אלו המעצבנים...) ועל האתגרים שהחיים מזמנים.
השמחה מדבקת, השמחה מרפאת, השמחה מרחיבה : לא רק את הלב ואת המרווחים בין הצלעות אלא גם את מעגל המכרים והחברים .
שמחה זה רגש מפעפע, מרחיב, מדבק שאי אפשר לעמוד בפניו .
כיון שהוא גם ערך - ניתן להנחיל אותו. אם הוא כזה ויש לנו אותו במינון גבוה מאשר לאחרים למה שלא נחלוק אותו איתם?
20 ? נתרום למבצעי התרמה שונים ושמחה חינם לא? למה שלא נדביק בשמחתנו את מי שבסביבה? כל כך פשוט להיכנס לחנות במאור פנים, להצהיל ברכה למאבטח במגרש החניה, להתבונן על סיטואציות מצחיקות ברחוב ולזרוק בדיחה ספונטנית מהלב, להעניק מתנה בלי לחכות לתמורה.
אפשרי להתחייב לחיות מתוך שמחה !
שלח.י מסר
פניה במייל
בפייסבוק
קבוצת וואטסאפ
מה ניתן לפרסם?