כמורה ליוגה, יוצא לי לשמוע לא פעם את המשפט "הייתי בא/ה לשיעור, אבל אני לא גמיש/ה מספיק".
בשביל להתחיל לתרגל
יוגה אין צורך בגמישות ואין צורך להעביר את הרגל מאוחרי האוזן (אפשרי, אך בהחלט לא מחייב).
כשאנחנו על המזרון, בתחילת התרגול, אנחנו קודם כל בוקדים איך אנחנו מרגישים היום. האם יש מתח איפשהו בגוף, אולי כאב בגב אולי עומס על הכתפיים ואולי שריר תפוס ברגל. כל יום אנחנו מרגישים קצת אחרת ולכן אנחנו בודקים ובוחנים. כאשר אנחנו מודעים למה קורה בגוף, אנחנו מתחילים לעבוד מאיפה שאנחנו נמצאים היום ועכשיו. עבודה הדרגתית ומבוקרת שמצד אחד מאתרת אותנו ומצד שני לא דוחפת את גבולות הגוף והנשימה. וכשאנחנו עובדים בצורה שנכונה ומתאימה לנו, השינוי מתחיל לקרות. העומס בכתפיים משתחרר, הכאב בגב נעלם והשריר משתחרר. לאט לאט הגוף גם מפתח גמישות מסויימת שנובעת מהעבודה עצמה.
אבל היוגה לא מגמישה רק את הגוף, היא מגמישה גם את התודעה והמחשבות שלנו. אנחנו מתחילים להסתכל על תבניות והרגלים וגם שם עושים עבודה הדרגתית עד שמגיע שינוי ואנחנו מתחילים קצת לצאת מתבניות ולשחרר מהרגלים שאינם מטיבים עימנו.
היוגה תורמת לגמישות שלנו. הגמישות תורמת להתפתחות שלנו.
זכרו, בתרגול היוגה, גמישות אינה נדרשת; היא נרכשת עם הזמן.